אנגליה – הבדלי גרסאות

אנגליה הייתה מיושבת לפחות 60,000 שנים, הגם שעידני קרח חוזרים ונשנים גרמו לה לתקופות מספר שבהן רוב שטחה לא התאים להתיישבות אדם. תקופות אלו נפסקו לפני כ-20,000 שנים. [[ציידים-לקטים|הציידים והמלקטים]] של [[תקופת האבן]] פינו את הדרך לחקלאים ויישובי קבע. [[תרבות מגלית]] מתקדמת נוצרה במערב אנגליה לפני כ-4,000 שנה. לאחר 1,500 שנים ירשו אותה שבטים [[קלטים]] שהיגרו מ[[מערב אירופה]], בעיקר מ[[גאליה]]. שבטים אלו כמכלול נודעו בשם [[קלטים בריטונים|בריטונים]], השם שניתן להם על ידי סוחרים [[פיניקים]] - עדות לאופן בו גם בימים מוקדמים אלו האי היה חלק מתרבות הסחר ב[[אירופה]] וב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]].

ללא עזרת הצבא הרומאי, לא הצליחה בריטניה הרומאית להתנגד לאורך זמן לפלישות [[שבטים גרמאניים|השבטים הגרמאנים]] במאות ה-5 וה-6. השבטים הביאו לאזור אנגליה המודרנית תרבות חדשה ושפה חדשה ובכך דחפו את שלטון הבריטים-רומאים לעבר [[ויילס]] של ימינו והאזורים המערביים ביותר של אנגליה (בעיקר [[קורנוול]] ו[[קאמבריה]]). חלק מהבריטונים חצו את תעלת למאנש לעבר צרפת, לאזור [[בריטאני]] של ימינו, ובכך נתנו לו את שמו ושפתו ([[קלטים בריטונים|בריטונית]]). אבל רבים מהבריטים-רומים נותרו באנגליה ונטמעו בקרב הפולשים.

הפולשים התחלקו לשלוש קבוצות עיקריות: [[יוטים]], [[סקסונים]] ואנגליםו[[אנגלים]]. עם התפתחות תרבותם נוצרו מדינות אשר החלו להתאחד ביניהן. מעת לעת במשך תקופה זו אחד ממלכי הסקסונים הצליח להשתלט על כל או רוב תושבי אנגליה, על כן קשה לזהות את הזמן המדויק בו אוחד האזור ל[[ממלכת אנגליה]]. במובן מסוים, אחדות אמיתית הושגה בתגובה לפלישות ה[[ויקינגים]] מ[[דנמרק]] אשר כבשו את החלק המזרחי של אנגליה במאה ה-8. [[אגברט, מלך וסקס|אגברט]], מלך [[ממלכת וסקס|וסקס]] מוזכר לרוב כמלך הראשון של כל האנגלים, אם כי התואר "מלך אנגליה" אומץ לראשונה רק שני דורות לאחר מכן, על ידי [[אלפרד הגדול]], שמלך בין השנים [[871]]–[[879]].

בזמן שהאנגלית הישנה נותרה כשפה המדוברת על ידי פשוטי העם, הלורדיםהאצילים הנורמנים השפיעו רבות עליהם מאוד בעזרת מילים צרפתיות ומנהגים צרפתיים.

אנגליה נכנסה לעימותים חוזרים ונשנים עם ויילס, שהייתה באותה עת נסיכות עצמאית, ועם סקוטלנד, שהייתה אז ממלכה עצמאית. שליטיה של אנגליה רצושאפו להרחיב את ההשפעה הנורמנית על כל האי הבריטי. כיבוש ויילס הושלם במאה ה-13, כאשר האזורכשהאזור סופח לאנגליה והפך בהדרגה להיות חלק מהממלכה ברוב המשמעויותהמובנים, אם כי בתקופה המודרנית נהוג לחשוב על בני האזור כעל אומה נפרדת (ומיוצגתהמיוצגת באופן נפרד באירועי תרבות, כגון ספורט). הכוח הנורמני בסקוטלנד עבר עליות ומורדות במהלך השנים והסקוטים הצליחו להשאיר בידם מידה כלשהי של עצמאות, למרות מלחמות חוזרות עם האנגלים. על אף שבסופו של דבר אנגליה הייתה [[מעצמה]] צבאית בינונית בלבד, היא הפכה להיות אחת המדינות העשירות ביותר באירופה של ימי הביניים, בעיקר עקב שליטתה בשוק ה[[צמר]], וכן בזכות תחילת התפתחות כוחה הימי.

כישלונה בהשגת שאיפותיה הטריטוריאליות ביבשת אירופה גרם לשליטי אנגליה להתבונן הרחק יותר ולבנות את הבסיס ל[[האימפריה הקולוניאלית האנגלית|אימפריית מסחר ומושבות]]. זה היה היסודהמסד עליו הושתתה ל[[האימפריה הבריטית|אימפריה הבריטית]]. [[הרפורמציה הפרוטסטנטית]] הכניסהסיבכה את אנגליה למלחמותבמלחמות דת עם המעצמות ה[[קתולי]]ות של אירופהבאירופה, בעיקר [[ספרד]], אבלאך הממלכה שמרה על עצמאותה בעזרתבזכות מזל וכישוריהם- שלוכישורי מנהיגיםמלכים כריזמטיים (כמו [[אליזבת הראשונה מלכת אנגליה|אליזבת הראשונה]]). יורשה של אליזבת, [[ג'יימס הראשון מלך אנגליה|ג'יימס הראשון]], היהמלך כברתחילה מלכה של סקוטלנדבסקוטלנד (כג'יימס השישי) כאשרכשהוכתר הוכתרגם כמלךלמלך אנגליה גם כן. המצב שנוצר מכונה במשפט הבינלאומי כ"[[אוניה פרסונלית]]," (איחוד אישי ביןשל שני התאריםתארים לתוארומעלה לאותה אישיות): "[[מלך]] [[ממלכת בריטניה הגדולה|בריטניה הגדולה]]". שהיהזה היה היסוד ל[[חוק האיחוד של 1707]], אשר איחדשאיחד באופן רשמי את אנגליה, סקוטלנד וויילס ל"ממלכת בריטניה הגדולה".; בהמשך, זו הפכה לאחר מכן ל"ממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד" ([[1801]] עד [[1927]]) ולבסוף ל"ממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד" (מ-1927 ועד זמננו).