כרוב סיני – הבדלי גרסאות

'''כרוב סיני''' הוא מושג קולינרי המתייחס לשני קבוצות שונות של [[זן (טקסונומיה)#זן תרבות (cultivar)|זנים תרבותיים]] השייכים לאותו המין אליו גם משתייכת ה[[לפת]] (''Brassica rapa''). הקבוצות שונות מאוד אחת מהשניה ומהלפת, ולכן יש המעדיפים לא לכלול את השניהם במושג כרוב סיני. הקבוצה הראשונה (''Brassica rapa var pekinensis)'', הנקראת '''כרוב נאפה''' בשפת היום יום (ולעיתים פשוט כרוב סיני), דומה בטעם ובמראה לכרוב האירופי למרות שעליו עדינים יותר ומבניהו ארוך יותר, בעוד הקבוצה השניה (''Brassica rapa var Chinensis''), הנקראת '''בּאק צ'וי''', '''פּאק צ'וי''', או '''בּוק צ'וי ׁ'''(בגללמ[[קנטונזית תקנית|קנטונזית:]] "ירק לבן", הבדלי תעתיקהכתיב נובעים מהבדלים בכללי התעתיק משפותבמדינות שונות), עשויה פקעות המזכירות [[סלק עלים]] או עלי [[חרדל]] גדולים במיוחד ומזכירה בטעמה את הלפת והצנון.

משפחת זנים זו דומה ל[[כרוב]] האירופי בטעם ובמראה, אך עליה עדינים יותר וצורתה ארוכה יותר. הוא משמש למגוון שימושים קולינרים, כגון סלטים, מליות ל[[כיסונים]], הקפצה ועוד. בקוראיה הוא משמש להכנת [[קימצ'י]] וביפן להכנת חמוצים יפניים. בגלל דמיונו הרב לכרוב המערבי זן זה לעיתיםלרוב נקרא בפשטות כרוב סיני בארץ.

מין זה אינו יוצר "ראשים" אלא מאופיין בצרור עלים כהים המזכירים במידת מה את ה[[חרדל]] או ה[[סלרי]]. זן זה נפוץ בדרום סין ובארצות דרום מזרח אסיה ובשנים האחרונות גם בישראל. עליו עדינים ועסיסיים וטעמם מזכיר את טעם הלפת. את זן זה נהוג לאכול בעודו חי או לחלוט לזמן קצר ולהוסיף למנות מרק או איטריות או להשתמש בו להכנת [[ציר (מזון)|ציר]]. נפוץ במיוחד בטבח דרום מערב סין, לדוגמה ב[[סצ'ואן]] וב[[וייטנאם]].