קו העוני – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Erel Segal (שיחה | תרומות) |
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: \1עניין, \1בכפייה, הייתה, מסוי\1, לצורכי, \1, אוכלוסייה, רלוונטי |
||
שורה 7:
המונח הופיע לראשונה בעבודות של מדענים אנגלים. ב[[שנות ה-60 של המאה ה-20]] [[אידה ק. מרים]] לראשונה עשתה חישוב של קו העוני בארצות הברית.
ב[[מדינת רווחה|מדינות רווחה]] רבות מקובל כי המדינה מסייעת לאזרחיה הנמצאים מתחת לקו העוני בדרך של מתן הטבות שונות, כספיות או שוות כסף.{{דרוש מקור}} מדינת ישראל אינה נותנת הטבות מיוחדות לאזרחים הנמצאים מתחת לקו העוני, אלא משתמשת בקו העוני
==שיטות מדידה==
שורה 40:
ב[[משנה]] (לפני כ-2000 שנה) מוגדרים מספר "קוי עוני", עבור סוגים שונים של צדקה:{{הערה|{{ויקיטקסט|משנה פאה ח ז}}|שם=פאה}}
* מי שיש לו ''מזון שתי סעודות'' (המספיק לקיום במשך יום אחד), אינו רשאי לקחת מזון מה[[תמחוי]] הציבורי.
* מי שיש לו ''מזון ארבע-עשרה סעודות'' (המספיק לקיום במשך שבוע), אינו רשאי לקחת כסף מ[[קופת צדקה|קופת הצדקה]] הציבורית (הנגבית
* מי שיש לו ''מאתיים [[זוז]]'' (סכום שנחשב מספיק לקיום במשך שנה),{{הערה|כך פירש ר' [[שמשון משאנץ]] על {{ויקיטקסט|משנה פאה ח ז}}: "שיערו חכמים, שזהו שיעור הוצאתו במזונות ובמלבושיו לשנה"|שם=ר"ש}} אינו רשאי לקחת [[מתנות עניים]] מהחקלאים ([[לקט ופרט|לקט]], [[שכחה (מתנות עניים)|שכחה]], פאה ו[[מעשר עני]]).
כל קווי-העוני הללו מסתמכים על ''מדידה בערכים מוחלטים'', שאינם תלויים ברמת-ההכנסה של אנשים אחרים. כמו כן, המדידה בהלכה היא רב-ממדית, המביאה בחשבון לא רק את עושרו המוחלט של האדם אלא גם את יכולתו להרוויח. בפרט:{{הערה|שם=פאה}}
שורה 46:
* מי שיש לו רק ''חמישים זוז'', אבל הוא יכול להשתמש בהם למסחר שיספק לו פרנסה, גם הוא אינו רשאי לקחת מתנות עניים.
* לעומת זאת, מי שיש לו מאתיים זוז, אבל במקביל יש לו חוב לאדם אחר (אפילו ל[[כתובה]] של אשתו), והכסף שברשותו משועבד לחוב זה, רשאי לקחת.
במשנה לא נזכר בפירוש קו-עוני לעניין כספי [[צדקה (יהדות)|צדקה]] שאנשים נותנים מרצונם החופשי. כל ה[[ראשונים]] מסכימים שיש גבול
# קו עוני מוחלט נזכר בדברי ר' יצחק בעל [[אור זרוע]]: "ודאי אין חילוק בין לקט שכחה פאה ומעשר עני לשאר צדקה... כל מי שיש לו מאתיים זוז, לא ייטול מכיס של צדקה. והכל לפי פרנסת ביתו, כדפירש רבנו אפרים זצ"ל."{{הערה|שם=אור}} וכן [[יעקב בן אשר|בעל הטורים]] בתחילת דבריו: "יש לו מאתים זוז אפילו אינו נושא ונותן בהן, או שיש לו חמשים שנושא ונותן בהן, לא יטול ''מהצדקה'' כלל".{{הערה|{{ויקיטקסט|טור יורה דעה רנג}}|שם=טור}} הוא ציטט את לשון המשנה, אלא שבמקום "לקט שכחה פאה ומעשר עני" כתב "צדקה", כי הבין שאין הבדל ביניהם. וכן ה[[שולחן ערוך]] בתחילת דבריו.{{הערה|{{ויקיטקסט|שולחן ערוך יורה דעה רנג}}|שם=שוע}}
#גבול אישי, המתייחס ליכולתו של העני להתפרנס, נזכר בהמשך הסימן בטור: "ויש אומרים שכל אלו השיעורים לא נאמרו אלא בימיהם שהיה להם קופה ותמחוי והיו מחלקין מעשר עני בכל שנה והיו נוטלין לקט שכחה ופאה, לפיכך שיערו שמי שיש לו מאתיים זוז לא יטול, לפי שיכול לעבור בהן שנה ולשנה הבאה יהיה לו במה שיהיה. אבל האידנא(=עכשיו), שאין כל זה, יכול ליטול עד שיהיה לו קרן כדי להתפרנס מן הריוח. תדע לך, שהרי יש חילוק בין אם נושא ונותן שאז אפילו אם יש לו חמישים זוז לא יטול שאפשר לו להתפרנס מן הריוח, אלמא (=מכאן ש-)הכל לפי
#ה[[רמב"ם]] הביא את דין "מאתיים זוז" רק לעניין מתנות עניים בשדה.{{הערה|{{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות מתנות עניים ט יג}}}} אולם לעניין צדקה, כתב רק ש"מצות עשה ליתן צדקה לעניים כפי מה שראוי לעני".{{הערה|{{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות מתנות עניים ז א}}}} מכאן שלפי הרמב"ם, מצוות הצדקה תלויה בצרכיו של כל עני לגופו, ואין כלל "קו עוני" מוחלט.{{הערה|שם=מדן}} גם בעל [[יצחק מקורביל|ספר מצוות קטן]] כתב:{{הערה|[[ספר מצוות קטן]], סוף סימן רמח}} "דין מי שיש לו מאתיים זוז אינו נוהג בזמן הזה בינינו". והרב [[יעקב מדן]] הסביר,{{הערה|שם=מדן}} שכיוון שמתנות עניים בשדה מתחלקות כל שנה בעונת הקציר, מותר לקחת מהן רק מי שאין לו מספיק חסכונות כדי להתפרנס במשך שנה. אולם הדין הזה אינו
רוב ה[[אחרונים]], וכן פוסקי דורנו, פוסקים שהגדרת העוני לעניין צדקה תלויה במקום ובזמן.{{הערה|שם=כתר}} כך למשל כתבו:
* הרב [[מרדכי אליהו]]: "ההגדרה הבסיסית של עני היא חוסר האפשרות שלו להתפרנס, ואז ייטול מן הצדקה. הגדרה זו אינה קבועה, אלא הערכה של הצרכים הקיומיים לפי המקום והזמן."
* הרב [[שמואל הלוי וואזנר]]: "כהיום, שגם מי שהוא מתפרנס ממשכורת דרך הכבוד, מכל מקום כשמגיע לשאלת הדירה אין זה די לקנות או אפילו לשכור, שאי אפשר זה בארץ ישראל אלא ביוקר מאד, פשיטא דלעניין דירה על-כל-פנים נחשב עני, כיוון שאין לו מאתיים זוז בערך של היום. והכל לפי המצב והתקופה."
* הרב [[יעקב אריאל]]: אם "רוב מוחלט של
=== עוני ורכוש ===
שורה 67:
* אין מחייבים את העני למכור כלים אישיים, כגון: בגדים, מצעים וכלי אוכל; אבל מחייבים אותו למכור כלי מותרות, כגון [[מגרדת]] או [[עלי ומכתש]] העשויים מזהב וכסף, וכן מנורה ושולחן.{{הערה|שם=טור}}
*אין מחייבים את העני למכור במחיר הפסד, אלא מותר לו לקבל מעשר עני (או צדקה) עד שיצליח למכור אותם בשוויים (הדבר נוגע בעיקר לרכוש יקר, כגון בתים ושדות).
*אין מחייבים למכור כשהעני לוקח צדקה בסתר, מאנשים פרטיים; אבל כשהעני כבר לוקח צדקה בגלוי, מקופת הצדקה הציבורית, הוא חייב למכור גם את כליו האישיים, ולקנות כלים פשוטים יותר. וכך נפסק בשולחן ערוך.{{הערה|שם=שוע}} הרב יעקב מדן הביא שני הסברים להבחנה זו:
**"א. קופת הציבור נגבית בכפייה ולא בהתנדבות, ולכן אין רשות לאדם להפיל עצמו על קופת הציבור עד שימכור כלי תשמישו, ולפחות יחליפם בזולים יותר. אך
**"ב. קופת הציבור מתחלקת לעניי הקהילה, בניגוד ללקט, שכחה ופאה, מעשר עני וצדקה מאנשים פרטיים הניתנים לכל עני. לכן, יש בנטילה מקופת הציבור גזל עניים ברור יותר, שהרי הממון ניתן לאנשים מוגדרים, מכיוון שכך יש בקופת הציבור קני מידה מחמירים יותר לחלוקה."
**אמנם, לפי רש"י בפירושו לתלמוד, אין מחייבים למכור גם כשהעני לוקח מהקופה הציבורית, אלא רק אם רימה ונטל צדקה שלא כדין מחייבים אותו למכור, כדין בעל חוב.
| |||