אם הבנים שמחה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תיקון לשוני
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: העלייה
שורה 5:
הרב טייכטל, שהיה עד השואה בעל השקפת עולם [[חרדים|חרדית]] אנטי-[[ציונות|ציונית]], שינה ב[[שואה]] את דעותיו מן הקצה אל הקצה. בספר זה הוא פורש את השקפת עולמו כפי שהתחדשה לו, ואת הסיבות שבגינן החל לתמוך ביישוב הארץ, ומבסס את דבריו על אלפי מובאות וציטוטים. בין השאר מובאת בספר ביקורת על הרבנים שעזבו את קהילותיהם בשואה וברחו למקומות מפלט, וכן אשמה חריפה על התנגדות האקטיבית לעליה בקרב העולם החרדי בזמנו.{{הערה|אם הבנים שמחה, ישכר שלמה טייכטל, הסכמות, ירושלים תשנ"ח, עמ' כג}}
 
כבר בתחילת חיבורו (בהסכמות ובהקדמות), עוד לפני פריסת משנתו התאולוגית בחשיבות העליההעלייה והבניה בארץ ישראל, הרב עורך 'חשבון נפש' גלוי ומפורט "באלו החרדים... שהיה בידנו להציל אלפי אלפים מישראל שנהרגו בעוה"ר וגם מתו במיתות משונות.{{הערה| אם הבנים שמחה, הרב ישכר שלמה טייכטל, הוצאת קול מבשר, ירושלים תשנ"ח, עמ' כב.}} הרב זוקף את כל הצרות ההווה על כך שהסיחו את דעתם מלעלות לארץ ישראל,{{הערה| אם הבנים שמחה, הרב ישכר שלמה טייכטל, הוצאת קול מבשר, ירושלים תשנ"ח, עמ' מא.}} "וכמה וכמה אלפים מבני ישראל היו מתיישבים שמה והיו נצלים ממוות לחיים".{{הערה| אם הבנים שמחה, הרב ישכר שלמה טייכטל, הוצאת קול מבשר, ירושלים תשנ"ח, עמ' כב.}} הפצת השנאה והשטנה בבוני הארץ הציונים, והנגיעה האישית של "רבנים ורביים וחסידים" בהפסד מעמדם ומשרתם בגלות גרמה להתנגדות אקטיבית כנגד אלו שרצו לעלות לארץ ישראל.{{הערה| אם הבנים שמחה, הרב ישכר שלמה טייכטל, הוצאת קול מבשר, ירושלים תשנ"ח, עמ' כב-כג, לח.}}
 
הרב טייכטל סובר שהדרך בה עם ישראל ישוב לה' ויגאל היא קיום מצוות ישיבת ארץ ישראל. הוא משווה את הרצון להיגאל בלי לעלות לארץ ישראל לרצון להוליד ילדים בלי לישא אשה. לדעתו השואה באה כעונש על ההתכחשות לארץ ישראל, והיא מהווה קריאת התעוררות לעזוב את הגלות. בספר הוא מרבה ללמד זכות על הציונים המיישבים את ארץ ישראל ומביאים במו ידיהם את הגאולה. עם זאת הוא מדגיש שאין בדבריו כדי להצדיק את העובדה שאינם שומרים תורה ומצוות, וקורא להם לשוב לדת. במקביל, הוא קורא לשומרי המצוות לשוב לארץ ישראל ובכך לשנות את אופיה החילוני.