הפרכה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת פרק קישורים חיצוניים + תבנית:בריטניקה (בערכים בהם אין קישורים חיצוניים) (תג)
שורה 23:
==עקרון ההפרכה של פופר==
 
ה[[פילוסוף]] [[קרל פופר]], אבי תורת ההפרכה (Falsificationism), פרסם את התאוריה המדעית שלו בספרו ״[[הלוגיקה של הגילוי המדעי]]״, בו הוא שטח את עקרון ההפרכה והצביע עליו כעל הכלי היחידי שעומד בפני המדען בגילויו את האמת. פופר טען, בניגוד לחלק לא מבוטל של חברים ב[[החוג הווינאי|חוג הווינאי]], שהיו מזוהים עם אסכולת [[פוזיטיביזם לוגי|הפוזיטיביזם הלוגי]], שהמדע מתקדם אך ורק על ידי הפרכות, ולא על ידי אישושים. העקרון שעומד מאחורי הלך המחשבה של פופר הוא עקרון הא-סימטריה הלוגית: כדי להוכיח את הטענה ״כל העורבים שחורים״ (ראו: [[פרדוקס העורב]]), צריך אינספור מקרים שבהם כל העורבים שתוצפתושנצפו היו שחורים. אך מנגד, כדי להפריך את הטענה הזו, דרוש מקרה אחד בודד שבו תוצפתנצפה עורב שהוא לא שחור. זוהי על רגל אחת [[בעיית האינדוקציה]] שאותה מבקש פופר לפתור במהלך הטיעון שלו. לשיטתו, רק על ידי הפרכה אנו יכולים להסיק מסקנות תקפות. זאת אומרת, הסקה אינדוקטיבית היא כלל לא הסקה, ורק הסקה דדוקטיבית היא הסקה תקפה לוגית. הסקה מסוג זה אפשרית במדע רק על ידי הפרכה ולא על ידי אישוש, משום שרק על ידי הפרכה אנו יכולים להסיק דדוקטיבית ולא אינדוקטיבית. פופר מבקש לפתור, בעזרת עקרון ההפרכה שלו, את בעיית האינדוקציה, אותה בעיה שהעסיקה הוגים רבים מאות בשנים, ואשר הוצגה באריכות לראשונה על ידי הפילוסוף הסקוטי בן המאה ה-18, [[דייוויד יום]]. פופר טוען שאין בכלל בעיה כזו במדעי הטבע, מכיוון שהמדע עוסק בהפרכה, זה אומרת בהסקה דדוקטיבית, ולא בהסקה אינדוקטיבית. בעיה נוספת שאותה מבקש פופר לפתור היא [[בעיית התיחום|בעיית התיחום של המדע]], שבבסיסה עומדת השאלה מהו מדע? או מה עושה פעילות מסוימת לפעילות מדעית? (השוו: אסטרונומיה - אסטרולוגיה; רפואה מערבית - [[רפואה סינית]]). על פי עיקרון זה, רעיון הוא מדעי אם ניתן להגות מבחן שעשוי להפריך אותו. פופר ראה ב'''פוטנציאל ההפרכה''' את המאפיין המובהק ביותר של פעילות [[מדע]]ית, המבדיל בינה ובין הסברים שאינם מדעיים. בין המערכות הלא-מדעיות מנה פופר את ה[[אסטרולוגיה]], וחלק מענפי הפסיכולוגיה של האישיות. בניגוד לכך הוא מתאר את ה[[מרקסיזם]] כתיאורית מדעית שהופרכה:
 
{{ציטוט|תוכן=...כל מקרה שניתן להעלות על הדעת, ניתן לפירוש לאור התאוריה של אדלר ובה במידה לאור זו של פרויד. אוכל להדגים זאת על ידי שתי דוגמאות שונות מאוד של התנהגות אנושית: זו של אדם הדוחף ילד המיימה במטרה להטביעו וזו של אדם המקריב את חייו בניסיון להציל את הילד. כל אחד משני המקרים הללו ניתן להסביר באותה הקלות במונחים פרוידיאניים ואדלריאניים....לא עלתה בדעתי שום [[התנהגות אנושית]] שאיננה ניתנת להתפרש במונחיהן של שתי התאוריות....לגבי התאוריה של איינשטיין המצב היה שונה מעיקרו.|מקור=קרל פופר, ''מדע: [[השערות והפרכות]]'', Conjectures and Refutations, London: Routledge & Kegan Paul Ltd, 1963,1965, 1969, pp.33-55 תרגם יורם נבון}}