אנטילופת סוס כחולה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הגהה (דרך WP:JWB) |
|||
שורה 60:
הנקבות והעגלים חיו בעדרים קטנים ובינוניים של 5 עד 20 פרטים, אך עדרים של 80-35 פרטים לא היו נדירים. הם בדרך כלל היו מצויים בצפיפות נמוכה של 4-2 אנטילופות לקמ"ר. מספר נקבות היו תופסות ביחד טריטוריה גדולה שחפפה לשטחים של כמה זכרים, והם היו מורישות אותם לצאצאים שלהם; כך יצא שאפילו לאחר 30 שנה השטח נשמר על ידי אותה קבוצה. בתקופות בצורת שבהם בית הגידול היה באיכות נמוכה, עדרי הנקבות היו נודדים על פני שטחים גדולים בחיפוש אחר מזון, כל עוד השטח לא היה תפוס על ידי קבוצה אחרת. עדרי הנקבות היו מלווים בדרך כלל על ידי זכר בוגר, אשר הגן על השטח מסביב מפני זכרים אחרים.
על פי דיווחים, הנקבות של האנטילופה הכחולה היו אגרסיביות יותר מנקבות של אנטילופות אחרות. ההיררכיה הדומיננטית בעדר שמבוססת על גילה וכוחה של האנטילופה, נשמרה בקפידה על ידי שני המינים. לרוב הנקבות שבעדר היה קרבה משפחתית ביניהם, ונקבות מבחוץ לא יכלו להצטרף לעדר. הן בעדרי הזכרים והן בעדרי הנקבות הפרטים נטו לשמור על מרחק אחד מהשני, כדי למנוע מריבות מיותרות. הרכב העדר היה משתנה לפי העונה, כאשר בעונת הגשמים הם התפצלו לקבוצות קטנות, ובעונה היבשה התרכזו בקבוצות גדולות יותר בשטחי המרעה העשירים בצמחייה וסמוכים למקורות מים. העגלים שבתוך העדר היו מלוכדים ביניהם בקבוצה, ופיגרו מעט אחרי שאר העדר. העגלים הזכרים יכלו להישאר בעדר עד גיל 18-15 חודשים, זמן שנחשב לארוך מהרגיל ביחס לאנטילופות אחרות. עד גיל זה, הדמיון שלהם לנקבות ריסן את התוקפנות של הזכר השליט. אך כאשר צבעם החל להשתנות לזה של הזכרים, הם גורשו מהעדר על ידי הזכר כפי שקורה אצל [[קובוס הנילוס]]. במקרים כאלה הזכרים הצעירים היו חייבים להימלט מיד, אחרת היו עלולים
{{תמונות מרובות
| |||