הרולד מקמילן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 90:
בשרותו הצבאי זכה לציון לשבח כ[[סרן]] בחיל מטילי הרימונים, הוא אף נפצע במהלך הקרבות שלוש פעמים. במהלך [[הקרב על הסום]], שהה יום שלם בחפירה בעת שכדור חדר לאגן ירכיו, תוך כדי קריאת כתבי [[אייסכילוס]] בשפת המקור. במהלך המלחמה איבד מקמילן עמיתים רבים מספסל הלימודים ובשל כך החליט שאינו יכול לחזור וללמוד שוב באוקספורד.
=== חיים אישיים ===
ב-21 באפריל 1920, נשא לאישה את דורותי קוונדיש, בתו של [[ויקטור קוונדיש]], שכיהן באותה העת כ[[המושל הכללי של קנדה|מושל הכללי של קנדה]]. בין השנים 1929–1935, דורותי ניהלה פרשת אהבים ארוכה עם הפוליטיקאי השמרן רוברט בוטבי, ונפוצה השמועה כי רוברט הוא אביה הביולוגי של בתו הבכורה – שרה{{הערה|1=Parris, Matthew (1997). Great Parliamentary Scandals: Four Centuries of Calumny, Smear & Innuendo. London: Robson Books.
|כיוון=שמאל}}. ייתכן שהמתח הנפשי שנגרם לו כתוצאה מניאופי אשתו, הוא שהוביל להתמוטטות העצבים שעבר ב-1931. דורותי נפטרה ב-21 במאי 1966 בגיל 65, וילדה למקמילן ארבעה ילדים
* מוריס מקמילן, [[ויקונט]] מקמילן מאובנדן (1921–1984)
* ליידי קרוליין פאבר (1923–2016)
* ליידי קתרין אמריק (1926–1991)
* שרה הית (1930–1970)
== קריירה פוליטית (1924–1957) ==
שורה 98 ⟵ 104:
=== תחת ממשלות צ'רצ'יל ===
[[קובץ:Allies Grand-strategy Conference in N Africa- President Roosevelt Meets Mr Churchill. One of the Most Momentous Conferences of This War Began on January 14 1943, Near Casablanca, When President Roosevelt and Mr A14129.jpg|ממוזער|[[ועידת קהיר (1943)]]; מקמילן עומד שלישי מימין, [[וינסטון צ'רצ'יל]] יושב שלישי מימין.]]
עם פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]], זכה לראשונה בתפקיד ציבורי במשרד האספקה ובמשרד הקולוניאלי, של ממשלת הקואליציה תחת [[וינסטון צ'רצ'יל]]. מקמילן,
מקמילן היה מעורב ב[[ועידת קזבלנקה]] במסגרתה תרם להכרה האמריקאית בלגיטימציה של ממשלת הגלות של [[שארל דה גול]], מנהיג תנועת [[צרפת החופשית]]. מקמילן היה מעורב מאוחר יותר ב[[ועידת קהיר (1943)]] בין צ'רצ'יל, [[פרנקלין דלאנו רוזוולט]] ו[[צ'יאנג קאי שק]]. מקמילן נשרף בפניו ונכווה בצורה קשה כאשר רץ למטוס קרב בוער שהתרסק וניסה להוציא את טייסו. לצד [[גלאדווין ג'ב]] היה מקמילן מעורב בהסדר הסכם הפסקת אש עם ממשלת איטליה בראשות [[פייטרו באדוליו]] שהדיח את [[בניטו מוסוליני]] וקיבל תמיכה מצדו של [[ויטוריו אמנואלה השלישי, מלך איטליה]]. ניהול ההסדר עם איטליה עורר מחלוקות בין מקמילן ומשרד החוץ בראשותו של [[אנתוני אידן]]. בהמשך המלחמה מינה אידן נציג שונה למטעם בריטניה לממלכת איטליה ול[[הממשלה הזמנית של הרפובליקה הצרפתית|ממשלה הזמנית של הרפובליקה הצרפתית]] שהוקמה לאחר [[שחרור צרפת]] בשנת [[1944]]. בעוד נסוגו הכוחות הגרמנים מיוון, מקמילן עבר לפעול ב[[אתונה]] לאחר שזאת שוחררה בידי כוחות בריטיים והמחתרת היוונית. בעודו ביוון היה נתון מקמילן להתקפות צלפים מצד יוונים פרו-קומוניסטים על השגרירות הבריטית באתונה וכאשר יצא מבניין השגרירות היה מוסע ב[[טנק]]. במסגרת שליחותו לאתונה הצליח מקמילן לשכנע את ראש הממשלה צ'רצ'יל להכיר ב[[הארכיבישוף דמסקינוס|ארכיבישוף דמסקינוס]] כ[[עוצר (שליט)|עוצר]] החוקתי של יוון מטעמו של [[גאורגיוס השני, מלך היוונים]] שברח לגלות במהלך הכיבוש הנאצי.
לאחר המלחמה, שב ל[[בריטניה]] וכיהן בתפקיד בכיר ב"משרד חיל האוויר". אולם הוא איבד את מקומו רק חודשיים לאחר כניסתו לתפקיד, בשל ניצחונה המזהיר של [[מפלגת הלייבור]]. ברם, הוא שב ל[[פרלמנט]] בנובמבר 1945. חבר הפרלמנט מטעם מפלגת הלייבור, אמריס יוז, טען כי: "למקמילן היה סגנון נאומים מתקופת [[ויליאם גלאדסטון]]. הוא היה שם את ידיו על דש מעילו ופונה לספסלים האחוריים מאחוריו לצורך אישור ותמיכה. הוא היה מרים והנמיך את קולו ודיבר כאילו הוא על הבמה... האם הוא ידע מתי הוא משחק ומתי הוא לא הוא עצמו?" בשנת 1946 ביקש צ'רצ'יל ממקמילן להצטרף לוועדה שתבדוק את עיצוב המפלגה השמרנית מחדש. ב-3 באוקטובר פרסם מקמילן מאמר בעיתון ה"[[דיילי טלגרף]]" בו הציע לשנות את השם ל"מפלגה הדמוקרטית החדשה". במאמר הוא קרא למפלגה הליברלית להצטרף לשמרנים בברית אנטי-סוציאליסטית. הוא כתב ביומנו שכדי להשיג ברית עם הליברלים, כדאי "להציע בתמורה ייצוג פרופורציונלי בערים הגדולות."
עם ניצחון השמרנים בבחירות של 1951, מונה מקמילן לשר השיכון בממשלת צ'רצ'יל השנייה, וקיים את הבטחתו לבניית 300 אלף יחידות דיור מדי שנה. ב-1954 מונה ל[[שר ההגנה]]
=== תחת ממשלת אידן ===
| |||