הרולד מקמילן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 110:
לאחר המלחמה, שב ל[[בריטניה]] וכיהן בתפקיד בכיר ב"משרד חיל האוויר". אולם הוא איבד את מקומו רק חודשיים לאחר כניסתו לתפקיד, בשל ניצחונה המזהיר של [[מפלגת הלייבור]]. ברם, הוא שב ל[[פרלמנט]] בנובמבר 1945. חבר הפרלמנט מטעם מפלגת הלייבור, אמריס יוז, טען כי: "למקמילן היה סגנון נאומים מתקופת [[ויליאם גלאדסטון]]. הוא היה שם את ידיו על דש מעילו ופונה לספסלים האחוריים מאחוריו לצורך אישור ותמיכה. הוא היה מרים והנמיך את קולו ודיבר כאילו הוא על הבמה... האם הוא ידע מתי הוא משחק ומתי הוא לא הוא עצמו?" בשנת 1946 ביקש צ'רצ'יל ממקמילן להצטרף לוועדה שתבדוק את עיצוב המפלגה השמרנית מחדש. ב-3 באוקטובר פרסם מקמילן מאמר בעיתון ה"[[דיילי טלגרף]]" בו הציע לשנות את השם ל"מפלגה הדמוקרטית החדשה". במאמר הוא קרא למפלגה הליברלית להצטרף לשמרנים בברית אנטי-סוציאליסטית. הוא כתב ביומנו שכדי להשיג ברית עם הליברלים, כדאי "להציע בתמורה ייצוג פרופורציונלי בערים הגדולות."
עם ניצחון השמרנים בבחירות של 1951, מונה מקמילן לשר השיכון בממשלת צ'רצ'יל השנייה, וקיים את הבטחתו לבניית 300 אלף יחידות דיור מדי שנה.
=== תחת ממשלת אידן ===
עוד בשנת 1955 שב מקמילן, במסגרת תפקידו כשר החוץ, מועידת [[ז'נבה]] עם מנהיגי ארצות הברית, בריטניה, ברית המועצות וצרפת ובשובו יצא בהצהרה ש[[המלחמה הקרה]] לא עומדת להסלים למלחמת עולם נוספת. במשרד האוצר איים מקמילן בהתפטרות, אם לא יובהר שמעמדו אינו פחות בכיר משל קודמו בתפקיד וסגן ראש הממשלה בפועל, [[ראב באטלר]] אשר התנגד לתוכניתו של מקמילן לצמצם את ה[[סובסידיה|סובסידיות]] הממשלתיות על הלחם והחלב. אנתוני אידן החליף את וינסטון צ'רצ'יל כראש ממשלה באפריל 1955. בשנה שלאחר מכן הודיע [[נשיא מצרים]], [[גמאל עבד אל נאצר]], שהוא מתכוון להלאים את [[תעלת סואץ]] בידי [[רפובליקת מצרים]]. לבעלי המניות, שרובם היו מבריטניה וצרפת, הובטח פיצוי. נאצר טען כי ההכנסות מתעלת סואץ יסייעו במימון [[סכר אסואן]]. אידן חשש שנאסר מתכוון להקים ברית ערבית שתפסיק את אספקת הנפט לאירופה. משא ומתן חשאי התקיים בין בריטניה, צרפת ו[[ישראל]] והוסכם על התקפה משותפת על מצרים. האינטרסים של צרפת דמו לאלו של בריטניה וישראל הייתה במאבק מתמשך נגד מצרים הלאומית אשר מנעה מעבר של ספינות ישראליות דרך התעלה.
ב-29 באוקטובר 1956 פלש [[צבא הגנה לישראל]] למצרים. כעבור יומיים הפציצו כוחות חילות האוויר של בריטניה וצרפת שדות תעופה מצריים. כוחות בריטים וצרפתים נחתו ב[[פורט סעיד]] בקצה הצפוני של תעלת סואץ ב-5 בנובמבר. בשלב זה הכוחות הישראלים כבשו את [[חצי האי סיני]]. הנשיא האמריקאי דווייט אייזנהאואר ומזכיר המדינה שלו, [[ג'ון פוסטר דאלס]], זעמו על המלחמה במצרים וצידדו עם ברית המועצות בדרישתם מבריטניה, צרפת וישראל לסגת מהכיבושים. אייזנהאואר אף איים כי יוציא את בריטניה וצרפת מ[[ברית נאט"ו]]. כשהיה ברור כי דעת הקהל הבינלאומית פנתה נגד המלחמה במצרים, וב-7 בנובמבר הסכימו ממשלות בריטניה וצרפת לסגת<ref>ישראל המשיכה לכבוש את חצי האי סיני במשך חצי השנה הבאה עד אשר נסוגו כוחותיה חזרה לקו הגבול הבינלאומי בין ישראל למצרים.</ref>. לאחר מכן הם הוחלפו הכוחות הישראלים על ידי כוחות [[האו"ם]] שנועדו לשמור על הסדר. מקמילן היה מהראשונים לתמוך ביציאתה של בריטניה למלחמה במצרים וכמו כן הוא גם היה מהראשונים לקרוא לתחילת משא ומתן עם מצרים לסיום המאבק מחשש לקריסה כלכלית של בריטניה.
שורה 130:
==== מדיניות כלכלית ====
אחד מהנדבכים החשובים בכלכלה המקמילנית היה הרצון להפחית את [[שיעורי האבטלה]] ולהגיע ל[[תעסוקה מלאה]]. תפיסה זו, התנגשה עם המדיניות המוניטרית של פקידי האוצר הבריטי שטענו כי על-מנת לשמור על כוח ה[[לירה שטרלינג|שטרלינג]] יש להגביר את השליטה על הכסף ולפיכך עלייה באחוזי האבטלה היא בלתי נמנעת. עצת הפקידים נדחתה בינואר 1958 – דחייה שהובילה להתפטרות שלושת שרי האוצר, בזה אחר זה. מקמילן מאידך, לא התרגש מההתפטרות הפתאומית וטען כי מדובר "בבעיה מקומית ומינורית". במהלך ממשלת מקמילן הראשונה (1957 - 1959) נקבע רף שעות עבודה שבועי חדש בן 42 שעות במקום 48 שעות.
הסוגיות המוניטריות העסיקו רבות את מקמילן. במקביל, בעיות נוספות שצצו ב[[מאזן התשלומים]] הובילו להקפאת השכר ב-1961, אשר תרמה לדעיכת הפופולריות של ממשל מקמילן. בשל חששו לאבד את ראשות הממשלה, ארגן שינוי בקבינט ביולי 1962, שזכה לכינוי "ליל הסכינים הארוכות" כמשל לבגידת מפלגת השמרנים. שמונה שרים זוטרים פוטרו במקביל והקבינט החדש נתפס בציבור כסימפטום לפאניקה שאחזה בצמרת הממשל הבריטי, הביקורת על המחטף לא היססה לבוא, מכל קצוות הקשת הפוליטית.
בנוסף, מקמילן תמך ביצירת "וועידת ההכנסה הלאומית" ככלי להשגת שליטה על כלל ההכנסות במשק הבריטי. ועידה זו הייתה רק נדבך אחד בחזונו הצנטרליסטי שמטרתו הייתה להבטיח צמיחה ללא [[עליית מחירים]] בצידה. לצד הוועידה הופעלו גם מדדים כלכליים שונים ואמצעי שליטה מגוונים. ב-13 ביולי 1962 פיטר מקמילן שבעה שרים בקבינט הממשלתי, שליש מכלל השרים בממשלתו. האירוע נועד במטרה להחליף את השרים המכהנים הלא-פופולרים אך הוביל לתרעומת נגד מקמילן מצד כל הספקטרום הפוליטי. לאירוע ניתן הכינוי "ליל הסכינים הארוכות" על שם [[ליל הסכינים הארוכות|טיהור פוליטי שהתרחש בגרמניה הנאצית]]. בין מגניו של מקמילן על פועלו היו חברי פרלמנט ממפלגת הלייבור ואישים כגון ראש הממשלה לשעבר, אנתוני אידן.
=== מדיניות חוץ ===
[[קובץ:JFKWHP-ST-A22-1-61 President John F. Kennedy with Prime Minister Harold Macmillan of Great Britain in Bermuda.jpg|ממוזער|[[ג'ון פיצג'רלד קנדי]] (משמאל) עם הרולד מקמילן (מימין) בביקור השניים במושבה הבריטית של [[ברמודה]].]]
כראש ממשלה נמרץ, השפיע מקמילן רבות על עיצוב מדיניות החוץ של ארצו. הוא פעל למזעור הנזקים הדיפלומטיים שנוצרו עם ארצות הברית כתוצאה ממשבר סואץ, בעיקר באמצעות חברו מתקופת שירותו במזרח התיכון: [[דווייט אייזנהאואר]]. כבר ב-1957 ערכו השניים וועידה ב[[ברמודה]] שתרמה לשיפור ולהתקרבות בין שתי המדינות – מערכת יחסים שנשמרה גם עם עלייתו של [[ג'ון פיצג'רלד קנדי|קנדי]] לנשיאות בארצות הברית. פרשה בינלאומית ידועה נכרכה בשמו של מקמילן: ב-1956, עת נאם אל מול חברי האו"ם, המנהיג הסובייטי [[ניקיטה חרושצ'וב]] התפרץ פעמיים לדבריו של מקמילן וצעק לעברו "אנו נקבור אותך" עת הוא דופק על שולחנו בכעס. דבריו הקשים של הנשיא הסובייטי אפיינו את המתיחות הגדולה ששררה בין המעצמות בזמן [[המלחמה הקרה]].
מקמילן סיים את פיתוח הטיל "בלו סטריק" הבריטי ובהמשך הגיע להסכם עם ארצות הברית שהעבירה [[פולאריס (טיל)|טילי פולאריס]] אל ה"[[לוך]] הקדוש" לחופי [[סקוטלנד]].
==== מדיניות קולוניאלית ====
שורה 157:
מקמילן שאף להתקרב שוב לאירופה היבשתית וחיפש דרך להצטרף ל[[הקהילה הכלכלית האירופית|קהילה הכלכלית האירופית]] (EEC) בעיקר לצרכים כלכליים. באותה העת הקהילה הכלכלית האירופאית הורכבה מ[[צרפת]], [[בלגיה]], [[הולנד]], [[לוקסמבורג]], [[איטליה]] ו[[גרמניה המערבית]]. בריטניה עד אותה העת התמקדה בעיקר על המסחר עם מושבותיה ברחבי העולם. עם הזמן, בעוד המושבות הללו השיגו עצמאות והתנתקו מההגמוניה הכלכלית של בריטניה, היה על האחרונה להתמקד בחיפוש אחר שווקים נוספים למסחר. במקור בריטניה התנגדה לברית אירופאית שתתמקד על נושאים מעבר למסחר. על כן מקמילן גם היה הראשון שפעל להקמת [[איגוד הסחר החופשי האירופי]] (EFTA) ב-1960 עם אוסטריה, שווייץ, נורווגיה, שוודיה, דנמרק ופורטוגל<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.efta.int/|כותרת=איגוד הסחר החופשי האירופי (EFTA; European Free Trade Association)|אתר=EFTA International}}</ref>. היה חשש בהנהגה הבריטית שמכיוון שהגידול הכלכלי בבריטניה היה נמוך מהממוצע במדינות ה-EEC אז בריטניה תשאר מאחורי רוב אירופה. על כן מקמילן הגיש בקשה מטעמה של בריטניה להתקבל ל-EEC. אולם בקשתה של בריטניה גררה וטו מצד [[נשיא צרפת]] [[שארל דה גול]] ב-29 בינואר 1963. הנשיא הצרפתי חשש כי "אם בריטניה תצטרף הרי שעד מהרה יהפוך הארגון לקהילה אטלנטית הנשלטת על ידי אמריקה" זאת גם לאור ההתקרבות האנגלו-אמריקנית בענייני הגרעין<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.youtube.com/watch?v=02ahkhDSc2w&t=4s|הכותב=History Matters|כותרת=מדוע, איך ומתי הצטרפה בריטניה לאיחוד האירופי? (סרט תיעודי מונפש קצר) (Why, How and When did Britain Join the EU? (Short Animated Documentary))|אתר=[[יוטיוב]]|תאריך=31 בינואר 2020}}</ref>.
בנוגע למדיניותו ולהחלטתו לפעול בכדי להצטרף אל ה-EEC כתב מקמילן ביומנו על המצב האפשרי אילולא בריטניה לא תפעל בכדי להצטרף אל הארגון: {{ציטוטון|האם נילכד בין אמריקה עוינת (או לפחות פחות ופחות ידידותית) לבין 'אימפריה של קרל הגדול' המתהדרת כעת תחת צרפתים, אשר מאוחר יותר חייבת ליפול לשליטה גרמנית?... זו בחירה עגומה.}}
== פרישה ומוות (1963–1986) ==
| |||