נשים ראשונות בתפקידים ציבוריים בישראל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לבחירות ישירות
←‏בכנסת: עדכון - הוספת מרב מיכאלי לרשימת הנשים שעמדו בראש מפלגה שנכנסה לכנסת,
שורה 129:
שיעור הנשים שכיהנו בכנסת ה-18, היה 19.2%. שיעור זה דומה לממוצע העולמי, אך נמוך מהמקובל במרבית מדינות המערב{{הערה|לפי נתוני [http://www.ipu.org/wmn-e/classif.htm האיגוד הבין-פרלמנטרי]. הנתונים המופיעים בו מתייחסים לנובמבר 2008, בעת שכיהנה הכנסת ה-17. ראו גם {{הארץ|שחר אילן|ובמקום ה-101 בייצוג נשים בפרלמנט: ישראל|1.1311364|16 במרץ 2008}}.}}.
 
שבעשמונה נשים עמדו בראש מפלגות שנבחרו לכנסת - [[רחל כהן-כגן]] בראש רשימת [[ויצו#ויצו בפוליטיקה|ויצו]] ב[[הכנסת הראשונה|כנסת הראשונה]], [[גולדה מאיר]] בראש [[המערך]] ב[[הכנסת השביעית|כנסת השביעית]] וה[[הכנסת השמינית|שמינית]], [[שולמית אלוני]] בראש [[רצ]] ומרצ בין הכנסת השמינית לבין [[הכנסת השלוש עשרה]], [[ציפי לבני]] בראש [[קדימה (מפלגה)|קדימה]] ב[[הכנסת השמונה עשרה|כנסת השמונה עשרה]] ובראש [[התנועה]] ב[[הכנסת התשע עשרה|כנסת התשע עשרה]], [[שלי יחימוביץ']] בראש [[העבודה]] בכנסת התשע עשרה, [[זהבה גלאון]] בראש מרצ בכנסת התשע עשרה וב[[הכנסת העשרים|כנסת העשרים]], ו[[איילת שקד]] בראש [[ימינה]] ב[[הכנסת העשרים ושתיים|כנסת העשרים ושתיים]] [[מרב מיכאלי|ומרב מיכאלי]] בראש רשימת [[מפלגת העבודה הישראלית|העבודה]] ב[[הכנסת העשרים וארבע|כנסת העשרים וארבע]].
 
שלוש הראשונות לא נדרשו להתמודד על התפקיד בבחירות מקדימות - כהן-כגן ואלוני עמדו בראש המפלגות אותן הקימו, ואילו גולדה מאיר הייתה המועמדת היחידה שהתמודדה על התפקיד במרכז המערך. לבני הייתה הראשונה שנבחרה לתפקידה ב[[פריימריז]], בשנת [[2008]], ואף זכתה כמפלגה במספר המנדטים הגדול ביותר בכנסת. גם יחימוביץ' וגלאון שנבחרו בעקבותיה נבחרו בבחירות מוקדמות. [[אורה נמיר]] הייתה האישה הראשונה שהתמודדה בפריימריז לראשות מפלגה, בבחירות לראשות מפלגת העבודה ב-[[1992]]. היא הגיעה למקום הרביעי.