מגרש הרוסים: הבדלי גרסאות

נוספו 2 בתים ,  לפני 5 חודשים
מ
מ (מאד-מאוד (דרך WP:JWB))
בשנת [[1949]] הכירה ממשלת ישראל ב[[ברית המועצות]] כיורשת של רכוש ממשלת הצאר בארץ ישראל. תחנת המשטרה, בית המעצר ובית המשפט במגרש הרוסים החלו לשמש את מדינת ישראל, אך הקרקע הייתה חכורה. בבניין סרגיי התמקם [[משרד החקלאות]], בחלקו של הבניין ששימש גם את ממשלת המנדט. גם נכסים שהיו בבירור בבעלות הכנסייה הרוסית, דוגמת כנסיות ומנזרים, הכירה מדינת ישראל בחזקתה של הכנסייה הרוסית הלבנה{{הערה|{{מעריב||הכנסיה הרוסית הגבירה לחצה לקבלת כל הרכוש הרוסי בארץ|19510531|29}}{{ש}}{{קול העם||ססס"ר דורשת להעביר לרשותה את הרכוש הרוסי בירושלים|19490818|13}}}}. בפברואר 1951, הגיעה לישראל נציג החברה הפרבוסלבית לדרוש את רישום והעברת נכסי החברה לרשותה{{הערה|{{הארץ1||ידרוש החזרת רכוש חב' הצדקה הרוסיות|19510202|61}}}}. אך ב-[[1952]] הוחלט להעביר את ניהול הנכסים שהיו בבעלות החברה הפרבוסלבית לידי [[האפוטרופוס הכללי]], מאחר שהייתה מחלוקת על מיהם בעלי החזקה וממשכי דרכה של החברה. ממשלת המנדט הכירה בקבוצה של גולים רוסים בפריז כמנהלי החברה{{הערה|{{הארץ1||בעית הרכוש הרוסי בארץ|19520610|26}}}}, אך ברית המועצות לחצה על ישראל להעביר לה את הרוכש והנציגות הסוביטית בישראל אף הגישה תביעה משפטית{{הערה|{{על המשמר||וויכוח משפטי על בעלות הרכוש הרוסי בירושלים|19540519|12}}}}. עם זאת בניין הקונסלים בצידו המזרחי של מגרש הרוסים הושכר באופן רשמי לאוניברסיטה העברית ב-1954{{הערה|{{מעריב||נתחדש הויכוח על הרכוש הרוסי|19540518|8}}}}.
 
ביולי [[1960]] החלה מדינת ישראל במשא ומתן עם הממשלה הסוביטית להסדרת הבעלות על הרכוש{{הערה|{{קול העם||היום יתחיל המו"מ על הרכוש הרוסי|19600718|60}}}}{{הערה|{{הארץ1||הפסקה במו'מ הישראלי־רוסי על הרכוש - לשם התיעצויות|19600811|55}}}}, והוא נמשך לסירוגין במשך מספר שנים{{הערה|{{למרחב||מתחדש המו"מ על הרכוש הרוסי|19601113|44}}}}. הסכם נחתם לבסוף ב-7 אוקטובר 1964{{הערה|{{למרחב||ג. מאיר ובודרוב מברכים על חתימת ,הסכם הרכוש'|19641008|4}}}}. על פי ההסכם ישראל תשלם 4.5 מיליון דולר, שליש במזומן והשאר בפרי הדר וסחורות, עבור מה שהוגדר "רכוש חילוני", כלומר קרקעות ומבנים שאינם בשימוש הכנסייה{{הערה|{{הבקר||הרכוש הרוסי החילוני בארץ יימכר לממשלה|19640124|11}}}}. יישום ההסכם נתקל בקשיים לאחר שקבוצה של יורשי הנסיך סרגיי הגישה תביעת בעלות על נכסי החברה הפרבוסלבית{{הערה|{{מעריב||מי יירש את הנסיך סרגיי?|19660124|137}}{{ש}}{{על המשמר||אין קשיים בביצוע הסכם הרכוש הרוסי|19660605|2}}}}. בפועל הבעלות על נכסי החברה הפרבוסלבית מעולם לא הוסדרה וברית המועצתהמועצות המשיכה לתבוע בעלות עד [[שנות ה-80 של המאה ה-20]]. ו[[האפוטרופוס הכללי]] המשיך לנהל את הבניין{{הערה|{{כותרת ראשית|תום שגב|הרוסים באים|19860806|15}}{{ש}}{{מעריב|אריה בנדר|הכנסיה הלבנה: נצא למאבק אם ישראל תמסור נכסים שלנו לבריה"מ|19870714|27}}}}.
 
לאחר [[התפרקות ברית המועצות]] המשיכה [[רוסיה]] לתבוע בעלות על נכסי החברה הפרבוסלבית בראשם בניין סרגיי. בתחילת שנות ה-90 הביעה ישראל הסכמה להעביר את המבנה לרוסיה, תוך התחייבות שלא לפגוע בזכויות הדיירים{{הערה|{{הארץ|ברק רבידו תומר זרחין|"ממשלת מעבר לא יכולה למסור את חצר סרגיי לרוסיה"|1.1353158|5 באוקטובר 2008}}}}. בשנת [[2007]] התפרסם כי אנשי העסקים [[רומן אברמוביץ']] ו[[ארקדי גאידמק]] יממנו את פינוי מתחם מגרש הרוסים כולו ויכסו את ההוצאות הכרוכות בהעברת בית המשפט, בית המעצר ומשרדי הממשלה במגרש. זאת במסגרת מהלך שיזם [[ולדימיר פוטין]] להסדרת הבעלות ועברת האזור כולו לחזקת הפדרציה הרוסית{{הערה|שם=רומן}}. ב-27 ביולי 2008 נענה [[בית המשפט המחוזי בירושלים]] לבקשת האפוטרופוס הכללי, להעברת בניין סרגיי לקניין המדינה בנוסף לכ-10.9 מיליון שקל, שהתקבלו במהלך השנים בעד השכירות בנכס. הבקשה הוגשה לאחר שהוועדה המיוחדת להעברת נכסים לקניין המדינה המליצה להעביר את הנכס לקניין המדינה ולהפסיק את ניהולו על ידי האפוטרופוס, וזאת לקראת העברת הנכס לבעלות הרוסים{{הערה|שם=ברגיל}}.
65

עריכות