ישיבת מרכז הרב – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏פיצול הישיבה: קישורים פנימיים
שורה 96:
המאבקים בין שני המחנות בישיבה התחדדו סביב כמה הבדלים אידאולוגיים. הרב טאו ותלמידיו הדגישו את מורשת הרב צבי יהודה קוק ואילו הרב שפירא נקט בדרך עצמאית יותר. נושא לימודי אמונה הודגש יותר במשנתם של הרב טאו ותלמידיו (כפי שהיה, לדבריהם, בימיו של הרב צבי יהודה) ואילו הרב שפירא התמקד יותר בלימודי הגמרא, אם כי שמר על כך שלימודי האמונה בישיבה יימשכו כפי שהיו{{הערה|{{אתר ישיבה1|1=חיים אביהוא שוורץ|3=13388|2=ראש ישיבת 'מרכז הרב' (פרק ג')}}}}. הפערים התבטאו גם בתחומים הקשורים בסוגיית ה[[ממלכתיות (ציונות דתית)|ממלכתיות]], שהרב טאו הוא אחד מנושאי דגלה ואילו הרב שפירא התייחס באופן ביקורתי הרבה יותר לממשלה{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=[[יאיר שלג]]|שם=אחרי רבים – להטות? עמדות רבנים בישראל כלפי הדמוקרטיה|מקום הוצאה=ירושלים|מו"ל=[[המכון הישראלי לדמוקרטיה]]|שנת הוצאה=2006|עמ=78|סדרה=מחקר מדיניות 67|ISBN=9655190250|קישור=https://www.idi.org.il/media/4551/pp_67.pdf}}}}.
 
מתח זה הוביל לפילוג הישיבה בתחילת שנת [[תשנ"ח]] ([[1997]]), כאשר הרב טאו והרבנים הקשורים אליו טענו כי הנהלת הישיבה מתכוונת להקים מכון ללימודי [[הוראה]] לצד הישיבה, מה שעלול היה בעיניהם לפגוע באופייה. הרב שפירא הכחיש את הדברים{{הערה|ריאיון עיתונאי עם הרב שפירא שהודפס בספר "מורשה" חלק א'; הרב יוסף בדיחי, "יוסף לקח" עמ' 61–62}}. הקבוצה פרסמה מכתב בו כינתה את המהלך "[[עבודה זרה]] בשיתוף", וקבעה כי התנהלות הנהלת הישיבה היא "חרפה" ו"[[חילול השם]] וחילול הקודש"{{הערה|1="הבהרה", 'לדרך הקודש' עמ' פ"ג - פ"ה. תשנ"ח}}. החותמים על המכתב הושעו מתפקידם בישיבה{{מקור}} ובעקבות כך עזבו אותה והקימו את [[ישיבת הר המור]], שם מכהן הרב טאו כנשיא הישיבה, והרבנים [[מרדכי שטרנברג]] ו[[עמיאלועמיאל שטרנברג]] כראשי הישיבה. הרב שפירא ותלמידיו סברו שעל פי ההלכה אסור היה להם להקים ישיבה בעירו של הרב שפירא, שלדעתם הוא גם רבם של הפורשים{{מקור}}. במכתב שעליו חתמו כמה רבנים מבוגרי הישיבה נקראו הרבנים הפורשים ותלמידיהם לשוב לישיבה ולבקש מחילה מהרב שפירא. הרב [[מרדכי אליהו]] קרא לא לפלג את הישיבה{{הערה|{{כיפה|חדשות כיפה|הרב יעקב שפירא על פרישת 'הר המור': "אבי הקפיד מאוד עליהם ולא מחל"|חדשות/הרב-יעקב-שפירא-על-פרישת-הר-המור-אבי-הקפיד-מאוד-עליהם-ולא-מחל/|03 באוקטובר, 2017 18:13}}, מבוסס על גיליון "שביעי" מס' 276, עמ' 46}}.
 
הפילוג פגע קשות בישיבה, אך היא הצליחה להשתקם, ונותרה אחת הישיבות הגדולות והחשובות של הציבור ה[[דתי לאומי]]. לאחר פטירתו של הרב [[אברהם אלקנה כהנא שפירא|אברהם שפירא]] בשנת [[תשס"ח]], נמסר כי ב[[צוואה|צוואתו]] הוא הוריש את תפקידו לבנו הרב [[יעקב אלעזר כהנא שפירא|יעקב שפירא]]. בן נוסף, הרב שמואל, הוא מנהל הישיבה.