הארץ – הבדלי גרסאות

'''הארץ''' הוא יומון שמאל קיצוני והה[[יומון]] הוותיק ביותר הפועל ב[[ישראל]]. נוסד בשנת [[1918]] על ידי [[יצחק לייב גולדברג]] ונקרא בשם הנוכחי החל משנת [[1919]]. נכון לינואר 2018 שיעור החשיפה של העיתון עומד על 4.9% בימות השבוע ו-5.9% בסופי שבוע.{{הערה|{{גלובס|יונתן כיתאין|סקר TGI: "ישראל היום" ממשיך להוביל, ירידה בקריאת עיתונים|1001220897|24 בינואר 2018}}}} העיתון מפעיל גם [[אתר חדשות]], שמרבית התכנים שעלו בו מאז מרץ 2013 פתוחים למנויים בלבד.

העורך הראשי הנוכחי הוא [[אלוף בן]] ומנכ"ל קבוצת "הארץ" הוא רועירמי הבליןגז.

בימי טרום המדינה וראשיתה נמנה "הארץ" על העיתונים הבודדים אשר לא היו משויכים באופן מפורש למפלגה כלשהי, אולם דבר זה לא מנע ממנו מאז ועד היום לנקוט עמדה בענייני השעה. בימי [[המנדט הבריטי]] תמך במאבקו של [[היישוב]] המאורגן והתנגד לפעילות [[אצ"ל|המחתרות הפורשות]]. בראשית ימי המנדט התלונן מושל ירושלים [[רונלד סטורס]] על יחס העיתון כלפיו.{{הערה|1={{הארץ|דליה קרפל|זכרונות של מושל ירושלים, ג'נטלמן בריטי, בשנות העשרים של המאה שעברה|1.1229491|12 בנובמבר 2010}}}}

=== נטייה פוליטית לשמאל הקיצוני ===

עיתון "הארץ" משקף ככלל במוצהר את עמדות השמאל הקיצוני,{{הערה|{{הארץ||עמוס שוקן לגולשים: "הארץ הוא שמאל ולא שמאל קיצוני"|1.2384701|23 ביולי 2014}}}} כאשר בעשרות השנים האחרונות מרבים [[פובליציסטיקה|מאמרי הדעות]] בעיתון לשקף קו מדיני [[פוליטיקה של ישראל|שמאלני]], הדוגל בהסדר מדיני עם ה[[פלסטינים]]. כותבים בולטים המייצגים קו זה הם [[גדעון לוי]], שמרבה לכתוב על הסבל של האוכלוסייה הפלסטינית בשטחים על פי שיחות עם האנשים, במדורו "אזור הדמדומים", [[עמירה הס]], עיתונאית שעברה לגור בתוך הערים הפלסטיניות [[עזה]] ו[[רמאללה]] ומסקרת משם את הסכסוך, [[עקיבא אלדר]], [[גדעון סאמט]], [[יוסי שריד]] ו[[אסתר זנדברג]]. בעמודי הדעות ישנם גם טורים של אנשי ימין, כמו [[ישראל הראל]], ובתקופה מסוימת כתבו בו גם [[משה ארנס]], [[רונן שובל]], [[אריה אלדד]] ו[[קרני אלדד]], אך מספרם קטן משמעותית משל הפובליציסטים מהשמאל. בנוסף, לעיתים מפורסמים בעיתון מאמרים של סופרים, [[פוליטיקאי]]ם ואנשי תרבות אחרים, רובם מזוהים עם מחנה השמאל (למשל [[עמוס עוז]], [[דויד גרוסמן]] ו[[זהבה גלאון]]). מו"ל העיתון [[עמוס שוקן]] מצהיר אף הוא על הזדהות עם מחנה השמאל.{{הערה|1=לדוגמה, [http://cafe.themarker.com/view.php?t=29509 לקראת 60 השנים הבאות], פורסם בעיתון ב-19 באפריל 2007}} פעמים רבות הגישה השמאלנית באה לידי ביטוי במאמר המערכת. ב[[מאמר המערכת]] שנכתב בסמוך ל[[מבצע עופרת יצוקה]] כינה העיתון את הפצצת מסדר הסיום של קורס שוטרים פלסטינים במתקפת הפתיחה של מבצע זה - "הריגה נפשעת".{{הערה|{{הארץ|מאמר המערכת|מינוי לא ראוי|1.1528813|29 בינואר 2009}}}}

בשנת 2011 החלה קבוצת הארץ לחזק בהדרגה את הפעילות הדיגיטלית, והשיקה [[אפליקציה|אפליקציות]] ל[[IPad|אייפד]], [[אנדרואיד (מערכת הפעלה)|אנדרואיד]] ו[[בלאקברי]]. ב-2012 הושקו אתרי האינטרנט בעברית ובאנגלית בעיצוב מחודש. במרץ 2013, נסגרו רוב תוכני האתר למנויים בתשלום בלבד, למעט חדשות מתפרצות, קישורים מזדמנים מרשתות חברתיות ומנועי חיפוש וכן 10 כתבות בחודש לנרשמים לאתר. בנוסף חודשה תצוגת "המהדורה המודפסת" והעיתון זמין למנויים, על כל מוספיו, בתצורתו המודפסת בגרסה דיגיטלית.{{הערה|שם=מהדורות דיגיטליות}}{{הערה|{{הארץ|עמוס שוקן|מכתב לקוראי הארץ|1.1937616|26 בפברואר 2013}}; {{העין השביעית|יובל דרור|"'הארץ' לא ימשיך להתקיים ללא תשלום מהגולשים"|47547|26 בפברואר 2013}}}} על-פי נתוני [[הוועדה הישראלית למדרוג]], בתקופה שקדמה לסגירת רוב האתר למנויים בתשלום, ביקרו בו כ-700 אלף גולשים ייחודיים בחודש.{{הערה|1={{העין השביעית||"'הארץ' לא ימשיך להתקיים ללא תשלום מהגולשים"|47547|26 בפברואר 2013}}}} בעקבות הגבלות הגישה, חל צמצום משמעותי בגולשים. בחודש מרץ ירד מספרם ב-26%, עם 519 אלף גולשים, וביולי אותה שנה ביקרו באתר כ-491 אלף גולשים. ביולי פורסמו גם לראשונה נתוני הגולשים בגרסת המכשירים הניידים של האתר - כ-249 אלף. באתר "עכבר העיר" ביקרו בחודש זה כ-496 אלף גולשים.{{הערה|1={{וואלה!|דוד אברהם|נתוני ועדת המדרוג באינטרנט ליולי 2013: וואלה! האתר הישראלי המוביל - גם במובייל|2670213|15 באוגוסט 2013}}}} סרטון פרסומת למהדורה המקוונת, שפורסם בשנת [[2013]], ספג ביקורת על גישתו השוביניסטית.{{הערה|אלכסנדר כץ ומשה בנימין, [http://www.ice.co.il/article/view/366877 סערת סרטון הסקס של 'הארץ#cite_note-115': <spanהפרסומאים מבקרים, העיתונאים תוקפים], באתר class="mw-reflink-textאייס"><nowiki>[115]</nowiki></span>], 12 באוגוסט 2013}}