מיכה יוסף לבנזון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שינוי מיקום התמונה |
שינוי מיקום הדליה הנידחת, כדי למנוע עומס |
||
שורה 6:
==ביוגרפיה==
[[קובץ:שירי בת ציון .jpg|ממוזער|מיכ"ל, שירי בת ציון, מהדורת וילנא תרס"ב ליובל שנת החמשים למות המשורר|249x249 פיקסלים]]▼
מיכ"ל נולד ב[[ווילנה]]. אביו, המשורר [[אד"ם הכהן]], שביתו היה בית ועד לחכמים ויוצרים עבריים, טיפח בנער את אהבת [[תנ"ך|התנ"ך]] וה[[שירה עברית|שירה העברית]] לצד אהבת המחקר. עוד בהיותו נער שלט מיכ"ל היטב [[עברית|בשפה העברית]] ובשפות [[אירופה|האירופיות]] כמו: [[רוסית]], [[פולנית]], [[גרמנית]] ו[[צרפתית]], ומאוחר יותר גם ב[[איטלקית]].{{הערה|שם=:0|{{קישור כללי|הכותב=[[שמואל ליב ציטרון]]|כתובת=http://benyehuda.org/zitron/mixal.html|כותרת=מיכה יוסף לבנזון|אתר=[[פרויקט בן-יהודה]]|תאריך=}}}}
שורה 17 ⟵ 18:
{{ציטוט|
ידידי הקורא, אשר עמך עמי ואלהיך אלהי, קומה נא ולכה עתה עמדי כי על כנפי שירי אל אדמת קודש אשאך היום (ואם גם בעלוה אדונים זולתנו הנה אך לנו היא כי בנהרי נחלי דם ודמע קנינו לנו את עפרות קדשה), שם מחזות שדי אראך מרמאות אלהים, מלך ביפיו, נביא בקדשו, חכם בחכמתו, גבור בגבורתו, ולוי בשירתו, גם מוצאי ערב ובקר על הררי ירושלים תחזינה עיניך, שם לקול מימי הירדן המפכים עוד לגדות אדמת קדש; לקול המית ארזי הלבנון אשר יניעו עוד ראשם על משבתי ציון, שם תסלח לקול המשורר קול מארץ יצפצף אשר קול מליו נחבאו בין קולות שדי אלה, ואולי תאצל לי גם ברכה כי שמתי לנכח פניך זכרוני קדש, זיכרון ימי קדומים, שחרות ימי בת עמנו.}}
▲[[קובץ:שירי בת ציון .jpg|ממוזער|מיכ"ל, שירי בת ציון, מהדורת וילנא תרס"ב ליובל שנת החמשים למות המשורר|249x249 פיקסלים]]
לקראת סוף שנת [[1850]] שב מיכ"ל ל[[וילנה|ווילנה]], לאחר שהורע לו. בחורף של אותה שנה כתב בביתו עוד ממיטב שיריו, ורבים ביניהם שירי האהבה. עוד בשהותו בברלין פרסם אביו בווילנה את שיריו המקוריים של מיכ"ל בספר שנקרא "שירי בת ציון", והפרסום זכה לתשבחות רבות. חבריו, [[אייזיק מאיר דיק|אַייזיק מאיר דיק]], [[מרדכי פלונגיאן|מרדכי פּלונגיאַן]], [[יהודה לייב גורדון|יל"ג]] ו[[קלמן שולמן|קלמן שולמאַן]], הרבו לבקר אותו בעת מחלתו, וקלמן שולמן אף עבר להתגורר בבית אד"ם הכהן כדי לסעוד את חברו.{{הערה|שם=:0}}
שורה 25 ⟵ 26:
== יצירתו ==
יצירותיו של מיכ"ל:▼
* "'''הריסות טרויה'''" (וילנה 1849; מהדורה שנייה 1869) - תרגום של הספר השני של ה[[איניאדה]] של [[ורגיליוס]] על-פי תרגומו של [[פרידריך שילר|שילר]] ל[[גרמנית]];▼
* "'''שירי בת ציון'''" (1851, מהדורה שנייה 1869) - שירה אפית על נושאים יהודיים, אותה תרגם גיסו [[יהושע שטיינברג]] לגרמנית תחת הכותרת {{משמאל לימין|"Gesänge Zion's" (1859)}};▼
* "'''כינור בת ציון'''" (1870) – כרך שני של כתביו, שמכיל שירים שנשכחו, ופורסם על ידי אביו לאחר מותו.▼
שירתו של מיכ"ל מתאפיינת בקווים [[ליריקה|ליריים]] [[רומנטיקה|רומנטיים]] וצבועה בנימים של עצב וסערת רגשות של בחור צעיר שיודע שמותו קרב. עם זאת, מרבה מיכ"ל לכתוב בהתרגשות גדולה ומתפעמת על הטבע. הדור הצעיר אהב את מיכ"ל. הם עייפו קצת מהנימה [[סאטירה|הסטאירית]] של [[יהודה לייב גורדון|יל"ג]], הרצינות של [[אד"ם הכהן]] והלוחמנות של [[פרץ סמולנסקין]].{{הערה|שם=:1}}{{הערה|שם=:0}} שירי מיכ"ל מדברים על הצימאון לאהבה לנוכח שלטון המוות. המשורר ביקש ביצירתו ובחייו כאחד מפלט מסופו הקרב, בקרב אהבת רעים ונשים. מכתביו ספוגים גם הם בסערות הנפש שלו ובקנאה לאהבת חבריו. "הייתה בו אינטנסיביות של חיי הנפש" אומר פיכמן, עוצמת החיים השתלבה עם עוצמת המוות. מיכ"ל לא הלך בעקבות ה[[תנועת ההשכלה היהודית|משכילים]] של תקופתו, שהתקוממו כנגד השכלתנות המוגזמת. הוא הדגיש את החריפות שבאושר ואת החריפות שבכאב. שיריו הליריים הם כמעט וידויי הלב האישיים הראשונים בשירה העברית החדשה. הסגנון האישי ביצירתו, שלא היה אופייני לתקופתו, טבע את שירתו בחותם שונה, מודרני. שירתו, גורס פיכמן, טבעה את ניצניה של [[תקופת התחייה|שירת התחייה]].▼
{{חלונית
|כותרת= דליה נדחת
שורה 65 ⟵ 60:
</poem>
}}
▲יצירותיו של מיכ"ל:
▲* "'''הריסות טרויה'''" (וילנה 1849; מהדורה שנייה 1869) - תרגום של הספר השני של ה[[איניאדה]] של [[ורגיליוס]] על-פי תרגומו של [[פרידריך שילר|שילר]] ל[[גרמנית]];
▲* "'''שירי בת ציון'''" (1851, מהדורה שנייה 1869) - שירה אפית על נושאים יהודיים, אותה תרגם גיסו [[יהושע שטיינברג]] לגרמנית תחת הכותרת {{משמאל לימין|"Gesänge Zion's" (1859)}};
▲* "'''כינור בת ציון'''" (1870) – כרך שני של כתביו, שמכיל שירים שנשכחו, ופורסם על ידי אביו לאחר מותו.
▲שירתו של מיכ"ל מתאפיינת בקווים [[ליריקה|ליריים]] [[רומנטיקה|רומנטיים]] וצבועה בנימים של עצב וסערת רגשות של בחור צעיר שיודע שמותו קרב. עם זאת, מרבה מיכ"ל לכתוב בהתרגשות גדולה ומתפעמת על הטבע. הדור הצעיר אהב את מיכ"ל. הם עייפו קצת מהנימה [[סאטירה|הסטאירית]] של [[יהודה לייב גורדון|יל"ג]], הרצינות של [[אד"ם הכהן]] והלוחמנות של [[פרץ סמולנסקין]].{{הערה|שם=:1}}{{הערה|שם=:0}} שירי מיכ"ל מדברים על הצימאון לאהבה לנוכח שלטון המוות. המשורר ביקש ביצירתו ובחייו כאחד מפלט מסופו הקרב, בקרב אהבת רעים ונשים. מכתביו ספוגים גם הם בסערות הנפש שלו ובקנאה לאהבת חבריו. "הייתה בו אינטנסיביות של חיי הנפש" אומר פיכמן, עוצמת החיים השתלבה עם עוצמת המוות. מיכ"ל לא הלך בעקבות ה[[תנועת ההשכלה היהודית|משכילים]] של תקופתו, שהתקוממו כנגד השכלתנות המוגזמת. הוא הדגיש את החריפות שבאושר ואת החריפות שבכאב. שיריו הליריים הם כמעט וידויי הלב האישיים הראשונים בשירה העברית החדשה. הסגנון האישי ביצירתו, שלא היה אופייני לתקופתו, טבע את שירתו בחותם שונה, מודרני. שירתו, גורס פיכמן, טבעה את ניצניה של [[תקופת התחייה|שירת התחייה]].
תרגומיו של מיכ"ל היוו בשבילו הקדמה ראויה ליצירה מקורית. באותה תקופה ניתנה לתרגום חשיבות גדולה אפילו מעבר ליצירה המקורית, שהרי המתרגמים בראו מעין יצירה חדשה, הן בגלל מגבלות השימוש בעברית והן מתוך מגמה ל"[[יהדות|ייהד]]" את יצירות המקור.
| |||