רוברט בורדן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 7:
| מקום קבורה =
| תאריך לידה = [[26 ביוני]] [[1854]]
| מקום לידה =
| תאריך פטירה = [[10 ביוני]] [[1937]]
| מקום פטירה = [[אוטווה]], [[אונטריו]], [[קנדה|הדומיניון של קנדה]], [[האימפריה הבריטית]] {{דגל|קנדה (1921–1957)}}
| מפלגה = [[המפלגה השמרנית של קנדה|המפלגה השמרנית]]
| אתר אינטרנט =
שורה 34:
| בת זוג = לאורה בורדן
}}
[[סר]] '''
▲[[סר]] '''רוברט ליירד בורדן''' (ב[[אנגלית]]: '''Robert Laird Borden''';{{כ}} [[26 ביוני]] [[1854]] - [[10 ביוני]] [[1937]]) היה [[ראש ממשלת קנדה]] השמיני, בין ה-[[10 באוקטובר]] [[1911]] ל-[[10 ביולי]] [[1920]], במהלך חלק מתקופת שלטונו היה ראש [[ממשלת אחדות]]. רוב תקופת כהונתו חופפת לתקופת [[קנדה במלחמת העולם הראשונה|מלחמת העולם הראשונה]] וממשלו בתקופה זו נוהל כממשלת חירום בעת מלחמה. בורדן היה יו"ר המפלגה השמרנית ויו"ר מפלגת האחדות (שותפות בין המפלגה השמרנית וחלק מהליברלים) עד תום המלחמה. לאחר המלחמה פעל למתן מעמד עצמאי לקנדה ב[[חוזה ורסאי]] ובין חברות [[חבר הלאומים]], מעמד אותו קנתה קנדה בדם חלליה.
מגיל צעיר היה על בורדן לעבוד כמורה ומאוחר יותר למד והשכיל בקריירה משפטית. דרך מיומנותו בתור עורך דין השיג בורדן פרסום ברחבי [[נובה סקוטיה]] ובהמשך נבחר ל[[בית הנבחרים של קנדה]] בשנת [[1896]] מטעם [[המפלגה השמרנית של קנדה|המפלגה השמרנית]]. בורדן החליף בשנת [[1901]] את [[צ'ארלס טאפר]] בהנהגת המפלגה והתחרה במשך סדרת מערכות בחירות נגד ראש הממשלה המכהן באותה העת, [[וילפריד לורייה]] מ[[המפלגה הליברלית של קנדה|המפלגה הליברלית]]. בשנת 1911 ניצח בבחירות הפרלמנטריות ונבחר לראשות ממשלת קנדה. בורדן חיזק את קשריו של הדומיניון הקנדי עם האימפריה הבריטית זמן קצר קודם לפרוץ מלחמת העולם הראשונה. במהלך המלחמה התערבה קנדה לצד בריטניה והממשלה חיזקה את סמכויותיה דרך חקיקת אמצעי המלחמה. זמן קצר מאוחר יותר היה ממשל בורדן אחראי על הקמתו של [[חיל המשלוח הקנדי]] שהיה מעורב ב[[החזית המערבית במלחמת העולם הראשונה|חזית המערבית]]. בשנת 1917, דרך הקמתה של ממשלת אחדות, יכול היה בורדן להעביר חוק [[גיוס חובה]].
שורה 46 ⟵ 45:
===שנים ראשונות ותחילת הקריירה===
רוברט בורדן נולד ב[[נובה סקוטיה]] בשנת [[1854]]. משפחתו היגרה ל[[אמריקה הצפונית]] מ[[ממלכת אנגליה]] עוד במהלך [[המאה ה-17]] ומזה דורות היו בני המשפחה עובדי אדמה. אביו של רוברט, אנדרו, שנולד בשנת [[1816]], היה חקלאי בעל אדמות ב[[גראן פרה]] שחי בדלילות כלכלית. אנדרו בורדן התחתן בנישואים ראשונים עם קתרין סופיה פולר ולזוג היו שני ילדים לפני פטירתה של קתרין בשנת [[1847]]. לאחר שלוש שנים התחתן אנדרו בשנית עם יוניס ג'יין לירד, בתו של מורה בית ספר בעל מוניטין מקומי. רוברט בורדן היה הבכור בבניהם של אנדרו ויוניס. לאחר הולדתו נולדו עוד שלושה ילדים לזוג; ג'ון ויליאם, ג'וליה רבקה והנרי קליפורד. בצעירותו הייתה לאמו של רוברט, יוניס, את ההשפעה החינוכית המרכזית עליו. מאוחר יותר כתב רוברט על אמו שהייתה מסורה לגידול ילדיה. אנדרו השאיר את הטיפול בחווה ליוניס וילדיהם בעוד ניסה ונכשל להיכנס למספר עסקים מקומיים. לבסוף התקבל לניהול [[תחנת רכבת]] מקומית.
את חינוכו החל רוברט בורדן בבית הספר ה[[פרסביטריאניזם|פרסביטריאני]] היסודי המקומי. בבית הספר נחשף בעיקר לזרמים בנצרות בעוד אמו לימדה אותו באופן עצמאי [[אוריינות]]. כאשר היה בן 9, בשנת [[1863]], שלחו אותו הוריו לבית הספר אקסיה וילה, אשר היה ל[[אקדמיה]] פרטית<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://archives.acadiau.ca/islandora/object/collection%3Aacacia|כותרת=בית הספר אקסיה וילה (Acacia Villa School)|אתר=אוניברסיטת אקסיה; ארכיוני אקסיה (Acacia University; Acacia Archives)}}</ref>. מסגרת לימודיו של רוברט כללה דקדוק, מתמטיקה, ספרות ופילוסופיה. נוסף על כך הוא הצטיין בידע [[יוונית]] ו[[לטינית]]. בהמשך למד גם [[עברית]] בעזרת מחנכו, ג'יימס הנרי המילטון. בשנת [[1869]], בעודו בן 14 בלבד, מונה רוברט מטעם האקדמיה לעוזר מחנך לאחר שהמילטון עבר ללמד ב[[ארצות הברית]]. רוברט הגיע להחלטה שלא יעסוק בחקלאות למחייה. במקום זאת המשיך בעיסוקו כמחנך בפועל באקדמיה אשר עצר את תהליך לימודיו. אי-השלמת לימודיו מנע ממנו לימודים באוניברסיטה מאוחר יותר. בהמשך גילה יכולת [[אוטודידקטיות]] הרכש השכלה באופן עצמאי לגמרי במקביל לעבודתו כמחנך. בורדן עסק בהוראה באקסיה וילה במשך 4 שנים עד שקיבל את הצעתו של המילטון להצטרף אליו במוסד החינוכי גלאנווד ב[[ניו ג'רזי]], ארצות הברית. בין [[1873]] ל-[[1874]] היה בורדן פרופסור ל[[מתמטיקה]] ו[[לימודים קלאסיים]]<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.atlasobscura.com/places/glenwood-institute|כותרת=מוסד גלאנווד (Glenwood Institute) מתאוואן, ניו ג'רזי (Matawan, New Jersey)|אתר=אטלס אובסקיורה (Atlas Obscura)}}</ref>. בורדן היה אמנם רחוק מביתו אך שמר על קשרים עם אחיו-למחצה, תומאס, שעסק ב[[דייג]] ב[[המטרופולין של ניו יורק|מטרופולין של ניו יורק]]. נוסף על כך, מספר חברים של בורדן התגוררו ועבדו ב[[ברוקלין]].
===דרכו הפוליטית===▼
עד [[1891]] היה חבר המפלגה הליברלית, אולם בשנה זו עבר למפלגה השמרנית. ב-[[1896]] נבחר לראשונה ל[[הפרלמנט הקנדי|פרלמנט הקנדי]] וב-[[1901]] נבחר ליו"ר המפלגה השמרנית. בבחירות של [[1908]] כשל מול ראש הממשלה המכהן ויו"ר המפלגה הליברלית, [[וילפריד לורייה]] אך ניצח בבחירות של [[1911]]. מסע התעמולה של המפלגה ב[[קולומביה הבריטית]] נערך תחת הסיסמה "קנדה לבנה", תוך נגיעה בחשש המקומי מפני [[הגירה]] לא מאוזנת מ[[דרום-מזרח אסיה]]. בשל כך ובשל חוקי ההגירה המצמצמים שהציג מצע המפלגה נחשבה כנגועה ב[[גזענות]]{{הערה|1=John Boyko, ''' Last Steps to Freedom''', {{ISBN|9781896239408}} p. 46}}. עוד היו בבסיס המצע דבקות בחברות קנדה ב[[האימפריה הבריטית|אימפריה הבריטית]], בניגוד לשאיפותיהם של דוברי הצרפתית מ[[קוויבק]] והלאמה למעשה של שירותי ה[[טלגרף]] וה[[טלפון]].▼
משלא מצא סיפוק בהוראה החל לעסוק ב[[עורך דין|עריכת דין]] ב[[הליפקס (נובה סקוטיה)|הליפקס]], נובה סקוטיה, ללא הכשרה פורמלית. בורדן העריך כי מכיוון שלא השלים לימודים גבוהים יתקבל רק ללימוד באקדמיות ממדרגה שנייה. תחילה יצר בורדן קשר עם דודו, שהיה עורך דין ב[[אונטריו]]. יוניס, אמו של בורדן, לחצה על בנה שיוכל להשיג משרת עורך דין מספקת בנובה סקוטיה ושאין כל סיבה עבורו לעבור הרחק לאונטריו. ב-[[1877]] עבר את בחינות לשכת עורכי הדין של נובה סקוטיה. בספטמבר אותה השנה הוא החל לעבוד כעורך דין והיה שותף באחד מ[[משרד עורכי דין|משרדי עורכי הדין]] הבולטים בהליפקס, תחת צ'ארלס היברט טאפר, עורך דין שלמד ב[[אוניברסיטת הרווארד]]. הייתה לו עוד שנת חניכה לפני קבלתו ללשכת עורכי הדין ובחורף שבין 1877 ל-[[1878]] הוסיף ללמוד גם בבית הספר להוראה צבאית בהליפקס. ב-[[1880]] התקבל ללשכת [[הבונים החופשיים]]{{הערה|1=[http://www.freemasonry.bcy.ca/biography/prime_ministers/borden_r/borden_r.html אתר לשכת הבונים החופשיים]}}. בורדן עבר בין מספר משרדי עריכת דין לפני שנקרא בשנת [[1882]] לשוב למשרד של וולאס גרהאם, שותפו של צ'ארלס טאפר. בורדן התחנך תחת גרהאם כשוליה בתחילת לימודי המשפטים שלו בשנת [[1874]]. המשרד אשר נוהל בידי גרהאם וצ'ארלס טאפר נזקק לתמיכה מבורדן לאחר שהקריירה המשפטית של טאפר נקתעה עקב מינויו ל[[בית הנבחרים של קנדה]]. העבודה של בורדן נסובה בעיקרה בין הצגת תביעות לבית המשפט העליון בנובה סקוטיה לבין ייצוג משפטי בעד ממשלת [[ג'ון אלכסנדר מקדונלד]]. קשריו של בורדן עם [[המפלגה השמרנית של קנדה]] החלו במהלך הקריירה המשפטית שלו מכיוון שהמשרד של גרהאם היה מקושר להנהגת המפלגה ופעמים רבות ייצג אותה במקרים משפטיים.
[[קובץ:Mrs Louise Borden.jpg|ממוזער|לאורה בונד, רעייתו של בורדן.]]
לבורדן היה חלק מרכזי בייצוג קנדה במהלך משבר דיפלומטי עם ארצות הברית שנגע לזכויות דייג ב[[האוקיינוס האטלנטי|אוקיינוס האטלנטי]]. התיק המשפטי אל מול ארצות הברית היה גורל מרכזי לכך שבשנת [[1888]] הוצעה לו משרד סגן שר המשפטים בידי שר המשפטים המכהן, [[ג'ון תומפסון (ראש ממשלת קנדה)|ג'ון תומפסון]]. לאחר ששקל אותה בכובד ראש, חליט בורדן לסרב להצעה והמשיך לעסוק בעריכת דין בהליפקס. ב-[[1889]] נשא לאשה את לאורה בונד (Laura Bond ;1863-[[1940]]), בתו של תומאס הנרי בונד, שהיה סוחר מצליח בהליפקס. בורדן נהג לבקר בכנסייה ה[[אנגליקנית]] העירונית על שם [[פאולוס הקדוש]], איפה שלאורה הייתה נגנית [[אורגן האמונד|אורגן]]. כאשר נישאו היה בורדן בן 35 ולאורה הייתה בת 28. בתחילה שכרו בני הזוג בורדן דירה במרכז העיר הליפקס, אך בשנת 1894 רכש בורדן בית גדול, פינאהרסט, על דרך קווינפול שבפרבריה המערביים של העיר. שני בני הזוג היו בעלי מספר גורמים משותפים, כולל אהבה למספר סוגי ספורט. בורדן ולאורה בילו מספר שבועות בקיץ [[1891]] ו-[[1893]] בטיולים באנגליה[[הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד|ממלכה המאוחדת]] וב[[אירופה]]. לזוג לא היו ילדים אך אחיו הצעיר של בורדן, הנרי "האל" קליפורד, היה לעתים קרובות מתגורר איתם בפינאהרסט בזמן שלמד משפטים בדלהוזי.
בתחילת [[שנות ה-90 של המאה ה-19]] הפך משרד גרהאם ובורדן לאחר מגדולי משרדי עורכי הדין בנובה סקוטיה ועל כך המשרד העסיק עורכי דין נוספים לשירותו. מבין לקוחות המשרד היה ה[[בנק]] הפרובינציאלי של נובה סקוטיה, חברת קווי ה[[טלפון]] של נובה סקוטיה, חברת [[אוניית קיטור|אוניות הקיטור]] של קנדה ועוד. רוב העבודה של בורדן במשרד נסובה סביב הצגת ערעורים לבית המשפט העליון בהליפקס או ב[[אוטווה]], בירת [[אונטריו]]. בשנת [[1893]] הופיע בורדן לראשונה להצגת ערעור בפני הוועידה המשפטית של [[המועצה המלכותית]] ב[[לונדון]]. בעת נקרא להצי ערעור באוטווה ביקר בורדן מספר פעמים את ג'ון תומפסון, לשעבר שר המשפטים הקנדי שמונה בשנה קודם לכן ל[[ראש ממשלת קנדה]]. עד [[1891]] היה חבר המפלגה הליברלית, אולם בשנה זו עבר למפלגה השמרנית בין לבין עקב קשריו המשפטיים עימה. כאשר היה בורדן נקרא לייצג ערעור לבית המשפט העליון באוטווה היה נוהג להשתכן בעיר באופן זמני ובהמשך לרכב על אופניים למושב בית המשפט העליון. מספר פעמים הוא נראה ברחובות אוטווה רוחב לצדו של צ'ארלס היברט טאפר, אשר קודם לכן התחנך במשפטים תחתיו לפני מעברו לאונטריו. עם הזמן התפשט המוניטין של בורדן בתוך נובה סקוטיה ובשנת [[1895]] התמנה לחבר באגודת עורכי הדין של נובה סקוטיה. בשנה מאוחר יותר היה בורדן לנשיא האגודה. בורדן במקביל תמך במקורבו צ'ארלס סידני הרינגטון בהקמת אגודת המשפטנים של [[מונטריאול]], בפרובינציית [[קוויבק]].
▲=== דרכו הפוליטית ===
ב-27 באפריל [[1896]], לאחר התפטרותו של ראש הממשלה [[מקנזי בוול]], עמד הפוליטיקאי [[צ'ארלס טאפר]], גם הוא מהמפלגה השמרנית, לרשת את ראשות הממשלה עד לבחירות באותה השנה<ref>אין לבלבל בין ראש הממשלה צ'ארלס טאפר וצ'ארלס היברט טאפר המשפטן אשר תחתיו התחנך בורדן בתחילת הקריירה המשפטית שלו. צ'ארלס טאפר היה אביו של צ'ארלס הירבט טאפר.</ref>. טאפר, שהיה מקורב עם בורדן, ביקש מזה האחרון להתחרות לייצג את הליפקס בבית הנבחרים מטעם המפלגה השמרנית לאחר שג'ון פיצויליאם סטאירס, חבר בית הנבחרים הקודם מטעם הליפקס, פרש מתפקידו. בורדן הסכים להצעה של טאפר ובכך החל בקריירה פוליטית. במהלך [[הבחירות הפרלמנטריות בקנדה 1896|הבחירות הפרלמנטריות 1896]] הציג בורדן עצמו כממשיך מצעה הפוליטי של המפלגה השמרנית לפי מדיניותו של ג'ון אלכסנדר מקדונלד שנפטר בשנת 1891. לבסוף נבחרו שני מייצגים בטעם הליפקס לבית הנבחרים; בורדן השמרן ועורך הדין בנג'מין ראסל ה[[המפלגה הליברלית של קנדה|ליברלי]]. לאחר הבחירות עבר בורדן לראשונה לאוטווה בכדי להצטרף ל[[הפרלמנט של קנדה|פרלמנט הקנדי]]. עם זאת, הבחירות הפרלמנטריות הסתיימו בהפסד המפלגה השמרנית ובמינויו של [[וילפריד לורייה]] הליברלי לראש ממשלה. על כן בורדן החל דרכו הפוליטית באוטווה ביושבו ב[[אופוזיציה]]. בארבע השנים הבאות היה מעורב בורדן בעריכת דין מחד בהליפקס ועסק בפוליטיקה הלאומית באוטווה מאידך. מאוחר יותר רשם על געגועיו לאשתו לאורה שנותרה בביתם בהליפקס. נכון לשנת [[1899]] השיג בורדן מוניטין פוליטי לאומי ונראה כדמות מפתח עולה בפוליטיקה הפנימית של המפלגה השמרנית.[[קובץ:Laura Borden.jpg|ממוזער|200px|בני הזוג בורדן לפני מסע לבריטניה, 1912|ימין]]
בשנת [[1900]] נחלה המפלגה השמרנית הפסד חריף נוסף במהלך [[הבחירות הפרלמנטריות בקנדה 1900|הבחירות הפרלמנטריות]] כאשר זכתה ברוב מושבים באונטריו בלבד. צ'ארלס טאפר עמד לצאת לגמלאות והיו מספר מועמדים לראשות המפלגה השמרנית, בהם צ'ארלס היברט טאפר וג'ורג' אולס פוסטר. לבסוף פנו האב והבן למשפחת טאפר אל בורדן לקחת את הנהגת המפלגה. ב-6 בפברואר [[1901]] נבחר בורדן ליו"ר המפלגה השמרנית עם פרישתו של טאפר האב. בורדן הנהיג את המפלגה השמרנית במשך עשור מהאופוזיציה. קודמיו בהנהגה השמרנית כגון מקדונלד, [[ג'ון אבוט]], תומפסון וטאפר היו בעלי שנים של ניסיון פוליטי במשרות מפתח לפני שכיוונו לראשות המפלגה. בעוד שכבר מזה זמן רב עלה על חרדותיו דרך הקריירה המשפטית, בורדן מעולם לא נהנה לנאום או לדבר בפומבי. רבים במפלגה השמרנית הצביעו בעד מינויו של בורדן לראשות המפלגה עקב התמיכה של טאפר במינויו. מצב זה הותיר ספקות של רבים מחברי המפלגה בבורדן ונלקחו מספר שנים עד שהשיג את ההכרה והתמיכה מצד רוב חברי המפלגה. במהלך השנים הללו חברים שמרנים התייעצו פעמים רבות עם גופים חיצוניים כגון עסקים לקביעת המדיניות השמרנית.
בעייתו הגדולה ביותר של בורדן הייתה עם חברי המפלגה ה[[צרפתים]] מקוויבק. במקור היו נציגי קוויבק לעצם היסוד של המפלגה השמרנית אך עם הזמן הפכו למיעוט לעומת נציגי המפלגה הליברלית מטעם הפרובינציה. וילפריד לורייה הליברלי היה עצמו צרפתי מקוויבק ותרם לשינוי הצבעות רבות דרך מצעו הפוליטי. לחיזוק מעמדה של המפלגה בקוויבק, בחר בורדן בחבר פרלמנט צרפתי-שמרני לסגנו בהנהגת המפלגה. אותו חבר פרלמנט, פרדריק דברץ' מונק, נכנס לעיתים קרובות למאבקים פוליטיים עם בורדן. מונק היה כבורדן משפטן מצליח אשר נבחר לפרלמנט בשנת 1896. בורדן, שהשפה ה[[צרפתית]] הייתה שגורה בפיו, היה חסר סבלנות לעומת תמיכתו של מונק בהעברת זכויות נוספות לאוכלוסייה הצרפתית. למעשה, מונק אף הביע לעיתים תמיכה בתנועה לעצמאות קוויבק מ[[איחוד קנדה]]. חברי המפלגה היו מפולגים בין דוברי צרפתית לדוברי [[אנגלית]], בין [[קתולים]] לבין [[נצרות פרוטסטנטית|פרוטסטנטים]] ועוד. מונק, שהרגיש מבודד וחסר תמיכה מצד מנהיג מפלגתו, התפטר מתפקידו בינואר [[1904]]. שנה לאחר מכן הוא ובורדן התעמתו סביב נושא בתי הספר ב[[אלברטה]] וב[[ססקצ'ואן]]. מונק רצה שבורדן יקום לעזרת הקמת בתי ספר נפרדים בין צרפתים ואנגלים במחוזות החדשים. בורדן מצידו, בידיעה שרעיון ההפרדה התרבותית פוגש בהתנגדות מצדם של גורמים מקומיים, תמך בטיעונים לאוטונומיה פרובינציאלית. מונק, בכעס, טען כי מנהיגו החזיר את המפלגה השמרנית בקוויבק 15 שנה אחורה.
▲
[[קובץ:Robert Borden & Winston Churchill 1912.jpg|ימין|ממוזער|בורדן (משמאל) צועד עם [[וינסטון צ'רצ'יל]], [[1912]].]]
=== ראש ממשלת קנדה (1911 - 1920) ===
[[קובץ:Canada in the First World War Q30763.jpg|ממוזער|בורדן, ראש ממשלת קנדה, בודק את המוט השחור במטה האגודה הפרלמנטרית של האימפריה (המכונה כיום האיגוד הפרלמנטרי של חבר העמים), לונדון, בריטניה.]]
====מלחמת העולם הראשונה====
שורה 68 ⟵ 82:
====חוזה ורסאי====
בורדן תבע לקנדה מושב נפרד ב[[ועידת השלום בפריז (1919)]] וזאת בזכות השתתפות בניה בלחימה ותרומת לוחמיה לניצחון. בריטניה התנגדה, מתוך ראיית הדבר כשאיפה לעצמאות ואף משלחת [[ארצות הברית]] התנגדה, כיוון שראתה בכך קול נוסף המובטח לאינטרס הבריטי. בורדן טען שקנדה הקריבה יותר חללים מארצות הברית ודם חלליה מקנה לה זכות השתתפות. [[ראש ממשלת בריטניה]], [[לויד ג'ורג']] התרצה לבסוף וכך נכנסו לוועידה כל נציגי ה[[דומיניון|דומיניונים]] של הכתר הבריטי שלחמו בפועל, כלומר נציגי [[ניו זילנד]], [[אוסטרליה]], [[הודו]], [[ניופאונדלנד]], [[דרום אפריקה]] ו[[קנדה]]. למרות ההישג, זעם בורדן על הרחבת היריעה והחרים את טקס הפתיחה{{הערה|1=MacMillan, Margaret. Peacemakers: Six Months that Changed the World. John Murray, 2003}}.
[[קובץ:Sir Robert Borden speaking at the Royal Agricultural Winter Fair (50539802973).jpg|ימין|ממוזער|בורדן מדבר ביריד החורף המלכותי. צילום מה-19 בנובמבר [[1930]].]]
אולם בורדן הוביל את השיחות מטעם קנדה ואף דאג לכך שכל אחד מראשי הדומיניונים יוכל לחתום על [[חוזה ורסאי]] באופן נפרד ועל ידי כך לקבל מושב נפרד ב[[חבר הלאומים]].
| |||