הרץ הומברג – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 14:
בשנים הבאות ייסד למעלה ממאה בתי ספר, ובהם בתי ספר לנערות וגם בית [[סמינר למורים|מדרש למורים]] בלמברג בראשות [[אהרון פרידנטל]]. המורים בבתי הספר של הומברג היו מזלזלים ב[[מצווה|מצוות]] וב[[הלכה]] וגם היו מסוכסכים בינם לבין עצמם, וממילא השתמטו היהודים המקומיים ככל יכולתם משלוח את בניהם לבתי ספר אלה, עד כדי כך שהעדיפו לשלוח אותם לבתי ספר נוצריים. באותן שנים חיווה הומברג דעה חיובית ביחס ל"[[מס]] הנרות" שהטילה הממשלה על היהודים, וגם שימש [[צנזור]] לספרים עבריים והמליץ לממשלה לסגור את הישיבות ולאסור את השימוש ב[[עברית|שפה העברית]]. ממילא הפך הומברג לדמות שנואה אצל יהודי גליציה, והם הלשינו לפני הקיסר על שהיה לו רווח כספי ממס הנרות. ב-[[1800]] או [[1801]] נאלץ הומברג לברוח מגליציה לווינה, וב-[[1806]], לאחר שנחשד ביחס אוהד ל[[הסנהדרין של נפוליאון|סנהדרין של נפוליאון]], סגרה הממשלה את בתי הספר שהקים.
 
הומברג ברח כאמור לווינה, ושם ישב כשש שנים ללא מעמד חוקי ובתנאים של עוני ומחסור. ב-1806, לאחר סגירת בתי הספר ופיטוריו מתפקיד המפקח הראשי, התמנה לצנזור על הספרים העבריים. הוא חיבר ספר לימודי דת ליהודים שנקרא "[http://www.hebrewbooks.org/24565 אמרי שפר]", המבוסס על [[עיקרי האמונה היהודית]] של ה[[רמב"ם]], על [[עשרת הדיברות]] ועל ענייני [[מוסר]], דרך ארץ ונאמנות למדינה האוסטרית. על המהדורה השנייה של הספר, שיצאה לאור ב[[תקס"ח]] ([[1808]]) יש [[הסכמה]] של ר' [[מרדכי בנט]], אך לא ברור אם ההסכמה ניתנה ברצונו של הרב בנט או בשל קרבתו של הומברג לשלטון (לאחר מכן ניסה [[נפתלי בנט (רב)|נפתלי]], בנו של הרב, לחבר קטכיזם חליפי ושמרני הרבה יותר בשם "אמונת ישראל"). ב-[[1812]] הוציא ספר נוסף מסוג זה בשם "בני ציון", בגרמנית, והוא מבוסס על עשרת הדיברות בהדגשת ה[[מצוות שבין אדם לחברו]] והנאמנות למדינה. בסוף 1812 הוציא הקיסר צו שחייב ללמד את הספר בכל בתי הספר היהודיים, וכן שכל מי שמבקש רישיון ל[[נישואין]] יהיה חייב להיבחן על תוכן הספר (ולצורך כך ללמוד גרמנית). בתפקידו כצנזור הציע לאסור הדפסתם של ספרים חדשים בענייני [[קבלה]], [[דרשה|דרשות]] וחידושים על ה[[תלמוד]] (שכן "גם הישנים מרובים יותר מדי"), וכן הציע למחוק חלקים מן התלמוד ומ[[סידור|סידורי התפילה]]. רוב הצעותיו לא התקבלו, כיוון שהשלטונות היו עסוקים ב[[המלחמות הנפוליאוניות|מלחמה]] נגד [[נפוליאון]] או משום שהיהודים האדוקים פעלו ככל יכולתם נגדו.
 
ב-[[1814]] התמנה הומברג לאחראי על בתי הספר ב[[בוהמיה]], ובתפקיד זה שימש עד מותו בפראג ב-[[1841]]. בתקופה זו חיבר עוד כמה ספרים, בהם פירוש משלו על כל חמשת חומשי התורה, והוציא לאור מהדורה שנייה ל[[מילון]] הגרמני-עברי "אוצר השורשים" של [[יהודה ליב בן-זאב]]. אין ידיעות רבות על חייו בפראג, וככל הנראה הוריד את היקף פעילותו, גם בשל גילו המופלג (התמנה לתפקיד בגיל 65 ושימש בו עד מותו בגיל 92).