נוטרות – הבדלי גרסאות

הנוטרים עזרו ל"הגנה" (בעיקר ללוחמי ה[[חי"ש]]) בחיפוי הפעולות, בהברחת נשק ובאבטחת מבצעי התיישבות כמו "[[חומה ומגדל]]". "ההגנה" אף מינתה קציני נוטרים, על מנת לתאם את פעולותיהם עם צורכי הארגון. מבין הנוטרים נמנו לוחמים שהיו לאחר מכן מהבולטים במפקדי "ההגנה" וצה"ל, בהם [[יגאל אלון]] ו[[משה דיין]].

 

 

ב-1936 גויסו 600 הנוטרים הראשונים, ועד 1939 גדל מספרם לכ-15,000 איש{{הערה|1=יהודה לפידות, [http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=3060 נוטרים], באתר "דעת"}}, מתוכם כ-1,200 איש בשירות סדיר מלא בשכר{{הערה|שם=הלוחם|[http://www.jwmww2.org/vf/ib_items/599/חיל%20הנוטרים.pdf חיל הנוטרים (חיל-עזר למשטרה)], באתר "הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה}}. ב-1942 מנו הנוטרים היהודים כ-6,000 איש{{הערה|"המחסור בנוטרים", מתוך "לחבר - מענייני הגנה וביטחון", חשוון תש"ג}}. ב[[מלחמת העולם השנייה]] חלה ירידה בהיענות לנוטרות לטובת [[התנדבות היישוב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה|גיוס לצבא הבריטי]], והבריטים הגבירו גיוסם של נוטרים ערבים. לאחר המלחמה גדל גיוס השוטרים העבריים, והם מנו כ-2,400 איש בשירות סדיר ו-16,000 בשירות חלקי{{הערה|שם=הלוחם}}. עם התחלת פינוי הכוחות הבריטים מהארץ מנו הנוטרים הסדירים כ-1,800 איש{{הערה|[http://moreshet.raanana.muni.il/Web/Story/Defense/Units/TheNotrim/Default.aspx הנוטרים], באתר רעננה פנינת השרון}}, והם עברו לחטיבות ארגון "ההגנה", שנסתייע רבות בתחילת [[מלחמת העצמאות]] במשטרת היישובים העבריים ובנוטרים האחרים.