מקור חיים (שכונה) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 5:
שכונת מקור חיים הוקמה בשנת [[1924]] על ידי [[קרן קיימת לישראל]], מדרום ל[[המושבה הגרמנית (ירושלים)|מושבה הגרמנית]], וסמוך ל[[קו הרכבת לירושלים|מסילת הברזל הישנה]]. היא נקראת על שם חיים כהן מ[[חרקוב]] אשר מכספו נרכש חלק ניכר מקרקעותיה. את הכסף תרמו בניו של חיים כהן לרגל חתונת הזהב של הוריהם. הם תרמו ל[[חובבי ציון]] על מנת שתירכש בירושלים חלקת קרקע על שם אביהם. לאחר [[מלחמת העולם הראשונה]] פורקה חובבי ציון והכסף הועבר לקק"ל על ידי [[מנחם אוסישקין]]{{הערה|שם=ReferenceA|{{צ-ספר|שם=מקור חיים - סיפורה של שכונה בדרומה של ירושלים|מו"ל=יד יצחק בן צבי|שנת הוצאה=2015}}}}. השכונה תוכננה על ידי האדריכל [[ריכרד קאופמן]] עם רחוב אחד מרכזי, וחלקות קרקע מאחורי הבתים אשר יועדו למשקי עזר{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://aleph.nli.org.il:80/F/?func=direct&doc_number=002710343&local_base=NNLALL|הכותב=ריכרד קאופמן|כותרת=צילום מפת אדמת עמוס|אתר=מתוך: תכניות בניה בשביל ארץ ישראל, אוסף המפות ע"ש לאור, הספרייה הלאומית|תאריך=1923|תאריך_וידוא=2018-01-24}}}}. מקור חיים אמורה הייתה להיות שכונה דתית, והסתדרות "[[המזרחי]]" הייתה אחראית בשנים הראשונות על קבלת תושביה, והרב [[אברהם יצחק טיקוצ'ינסקי]] התמנה בה לרב השכונה. תושביה הראשונים היו בעיקר עולים מפולין בני [[העלייה הרביעית]]. למרות התכנון המקורי להקים שכונה שבה בתים מודרניים ומשוכללים, המתיישבים הראשונים של השכונה היו דלי אמצעים וחלקם אף בנו את בתיהם במו ידיהם. ישנם מוותיקי השכונה שטוענים שחלק מהמתיישבים קיבלו את הבתים בחינם.{{הערה|שם=ReferenceA}}
בין המתיישבים הראשונים והפעילים שהקימו את ביתם בשכונה ניתן למנות את בוכוייץ ישראל ששימש מזכיר השכונה עם הקמתה.
בירחון "הפועל המזרחי" אייר תרפ"ד – 1924 גליון חמישי,קוראים על התקדמות הבניה של שכונת מקור חיים.
הירחון מציין כי בשכונה התכנסה אסיפה כללית של חברי השכונה.
מזכיר וועד השכונה מר ישראל בוכוייץ מסר דוח לחברים בחודש תמוז תרפ"ד והודיע כי :"עוד חודש ימים יסיימו את עשרת הבתים הראשונים".
על פי ספרו של יונה כהן, בחודש אב תרפ"ד כבר הוקמו בשכונה בתים ורפתות.המיוחד בשכונה היה שהמתיישבים חשבו לנטוע בה עצי נוי אשר ישתלבו בסביבה בה קיים אויר הרים צח ומקום שקט.אכן הוקם במקום פנסיון רוזנבוים ועוד בתים ששמשו אחר כך לריפוי חולים.
בי"ז מנחם אב נערכה חגיגה לחנוכת השכונה החדשה ונורתה אבן פינה לבנין בית הכנסת.
לחנוכה הגיעו הרבה נכבדים וגם שייכים מכפרי הסביבה.
עד [[מלחמת העצמאות]] הייתה זו שכונה יהודית מבודדת, המוקפת בשכונות ערביות; [[בקעה (שכונה)|בקעה]], [[בית צפאפא]] ו[[קטמון]], ומצפון לה [[המושבה הגרמנית (ירושלים)|המושבה הגרמנית]]. ב[[מאורעות תרפ"ט]] סבלה השכונה מהתקפות מהכפר בית צפאפא שמדרום, תושביה אף פונו באופן זמני, אך היא לא סבלה מהרוגים. לאחר המאורעות הוגשו תלונות הדדיות ו[[משטרת המנדט]] עצרה אחדים מתושבי השכונה בטענה שהם היו אחראים למותו של ערבי במהלך המאורעות{{הערה|{{דבר||מתעלולי המשטרה הערבית|1929/10/03|00100}}{{ש}}{{דבר||מאסרי יהודים נמשכים|1929/10/28|00400}}{{ש}}{{דבר||שוב נאסרו שני יהודים ממקור חיים|1929/10/30|00401}}}}. במקביל התנהלו משפטים נגד אחדים מתושבי בית צפאפא{{הערה|{{דבר||המשך חקירת מתנפלי מקור חיים|1930/03/25|00402}}{{ש}}{{דבר||מאחרוני משפטי המאורעות|1930/07/03|00404}}}}. כשנה לאחר מאורעות תרפ"ט נעשו מאמצים לקשירת קשרים בין השכונות{{הערה|{{דבר||שלום בין יהודים וערבים רע להם|1930/06/05|00112}}}} ונחתם הסכם "ברית שלום" בין מנהיגי שתי השכונות{{הערה|{{דבר||הטירור של אנשי המופתי|1930/08/20|00105}}}}. הסכם זה ספג ביקורת רבה מהצד הערבי. ב[[המרד הערבי הגדול|מאורעות 36-39]] צלפו הערבים על השכונה ולפעמים אף התקיפו את הבאים אליה.
| |||