המוציא מחברו עליו הראיה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 5:
על פי ההלכה "התובע דבר, שהוא בחזקת הנתבע צריך להביא הוכחה לדבריו"<ref>אנציקלופדיה תלמודית, ערך 'המוציא מחברו עליו הראיה'.</ref>, כלומר חובת ההוכחה היא על התובע דבר שבחזקת אחר. ה[[תנאים]] לומדים כלל זה מן המקרא "ושפטתם צדק, צדק בצדקו תובע ומביא ראיות"<ref>ספרי על דברים א טז.</ref>. ה[[תוספתא]] מביאה מקרה הממחיש את הכלל:
 
{{ציטוט|תוכן=שנים אוחזין בטלית, זה נוטל עד מקום שתפוס וזה נוטל עד מקום שתפוס. במה דברים אמורים בזמן שהיו שניהם תפוסין בה, אבל אם היתה בידו של אחד מהן המוציא מחבירו עליו הראיה|מקור=תוספתא, בבא מציעא פ"א, ה"א (מהדורת ליברמן)}}מדובר במקרה בו אדם מחזיק בטלית, ואדם אחר טוען כי אותה טלית שלו היא. האחרון הוא זה שצריך להביא הוכחה כי אותה טלית שייכת לו.<ref>אנציקלופדיה תלמודית, ערך 'המוציא מחברו עליו הראיה'.</ref> ברישא של התוספתא מדובר במקרה שבשעה ששני הצדדים באים לפני בית הדין שניהם אוחזים בטלית, ובסיפא מתייחסת התוספתא למקרה שבאותה שעה הטלית נמצאת בידו של אחד מהם.<ref>הרב ברוך קהת '''המוציא מחברו עליו הראיה בספרות חז״ל''' עמוד 14 (חיבור לשם קבלת תואר "דוקטור לפילוסופיה", אוניברסיטת בר-אילן- המחלקה לתלמוד, התשע"א).</ref> במקרה הראשון מדובר בויכוח, מי מהצדדים הצליח להגביהה את האבדה ראשון וזכה בה. במקרה השני שניהם ניסו לזכות בה אבל הטלית נמצאת בידו של אחד מהם. <ref>הרב ברוך קהת '''המוציא מחברו עליו הראיה בספרות חז״ל''' עמוד 14 (חיבור לשם קבלת תואר "דוקטור לפילוסופיה", אוניברסיטת בר-אילן- המחלקה לתלמוד, התשע"א).</ref>במצב שכזה, "המוציא מחברו עליו הראיה", כלומר האדם אשר הטלית אינה בידו צריך להוכיח כי הוא זכה בה. יש לציין כי כל המקורות התנאיים מתייחסים למקרה שבהם טוען אדם לבעלות של חפץ או ממון שנמצא בידי חברו כאשר יש בסיס אובייקטיבי לטענתו.<ref>הרב ברוך קהת '''המוציא מחברו עליו הראיה בספרות חז״ל''' עמוד 13 (חיבור לשם קבלת תואר "דוקטור לפילוסופיה", אוניברסיטת בר-אילן- המחלקה לתלמוד, התשע"א).</ref>
 
ה[[אמוראים]] לומדים כלל זה מפסוק אחר:
ברישא של התוספתא מדובר במקרה שבשעה ששני הצדדים באים לפני בית הדין שניהם אוחזים בטלית, ובסיפא מתייחסת התוספתא למקרה שבאותה שעה הטלית נמצאת בידו של אחד מהם.<ref>הרב ברוך קהת '''המוציא מחברו עליו הראיה בספרות חז״ל''' עמוד 14 (חיבור לשם קבלת תואר "דוקטור לפילוסופיה", אוניברסיטת בר-אילן- המחלקה לתלמוד, התשע"א).</ref>
'''אמוראים''' לומדים כלל זה מפסוק אחר:<blockquote>{{ציטוט|תוכן=אמר ר' שמואל בר נחמני מנין להמוציא מחברו עליו הראיה, שנאמר [שמות כד יד]: 'מי בעל דברים יגש אלהם', יגיש ראיה אליהם, שבעל דברים הוא התובע, שיש לו דין ודברים על חברו, ועליו להביא עדים לברר את הספק|מקור=בבלי, מסכת בבא קמא, דף מו, עמ' ב.}}
 
— </blockquote>כלומר, התובע הוא זה הצריך להביא הוכחות לדברים שלו, לתביעה שלו.
במקרה הראשון מדובר בויכוח, מי מהצדדים הצליח להגביהה את האבדה ראשון וזכה בה. במקרה השני שניהם ניסו לזכות בה אבל הטלית נמצאת בידו של אחד מהם. <ref>הרב ברוך קהת '''המוציא מחברו עליו הראיה בספרות חז״ל''' עמוד 14 (חיבור לשם קבלת תואר "דוקטור לפילוסופיה", אוניברסיטת בר-אילן- המחלקה לתלמוד, התשע"א).</ref>במצב שכזה, "המוציא מחברו עליו הראיה", כלומר האדם אשר הטלית אינה בידו צריך להוכיח כי הוא זכה בה.
 
יש לציין כי כל המקורות התנאיים מתייחסים למקרה שבהם טוען אדם לבעלות של חפץ או ממון שנמצא בידי חברו כאשר יש בסיס אובייקטיבי לטענתו.<ref>הרב ברוך קהת '''המוציא מחברו עליו הראיה בספרות חז״ל''' עמוד 13 (חיבור לשם קבלת תואר "דוקטור לפילוסופיה", אוניברסיטת בר-אילן- המחלקה לתלמוד, התשע"א).</ref>
 
'''אמוראים''' לומדים כלל זה מפסוק אחר:<blockquote>{{ציטוט|תוכן=אמר ר' שמואל בר נחמני מנין להמוציא מחברו עליו הראיה, שנאמר [שמות כד יד]: 'מי בעל דברים יגש אלהם', יגיש ראיה אליהם, שבעל דברים הוא התובע, שיש לו דין ודברים על חברו, ועליו להביא עדים לברר את הספק|מקור=בבלי, מסכת בבא קמא, דף מו, עמ' ב.}}
— </blockquote>כלומר, התובע הוא זה הצריך להביא הוכחות לדברים שלו, לתביעה שלו.
 
'''רב אשי''' אומר כי אין צריך ללמוד כלל זה מהמקרא היות ומדובר בסברא, כלומר זהו כלל ברור מאליו.