המוציא מחברו עליו הראיה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏מקור הכלל: ויקיזציה
שורה 21:
1) הספק על החזקת הממון נובע מטענות בעלי הדין - כאשר אין סיבה לחשוב שהממון לא שייך למי שמחזיק בו, והספק לגביו נובע רק מטענותיו של התובע, אין מחלוקת על תחולת הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה". כך יהיה, למשל, במקרה בו רק אחד מהצדדים אוחז בטלית.<ref>ראה הנ"ל ליד הע' 8.</ref>
 
2) הספק לגבי החזקת הממון קיים אצל בית הדין, גם ללא טענות הצדדים - כאשר הספק בהחזקת הממון נובע מן המציאות עצמה, חכמים קבעו ש"המוציא מחברו עליו הראיה", ונטל הראיה מוטל על התובע. מנגד, סומכוס סבור שבמקרה כזה הצדדים חולקים את הממון נשוא המחלוקת. כך עולה מהמקרה התלמודי הבא:<blockquote>{{ציטוט|תוכן=שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה ואם משנגחה ילדה -
 
סומכוס אומר: משלם חצי כפרו לפרה ורביע לולד. וכן פרה שנגחה את השור ונמצא ולדה בצדה ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה ואם משנגחה ילדה סומכוס אומר משלם חצי נזק מן הפרה ורביע מן הולד|מקור=משנה, בבא קמא ה, א.}}</blockquote>שור תם נגח למוות פרה הרה ובזירת הנגיחה נמצאה גם גופת הולד של הפרה.
 
שור תם נגח למוות פרה הרה ובזירת הנגיחה נמצאה גם גופת הולד של הפרה. עובדתית, לא ידוע אם השור נגח את הפרה כשהולד היה עוד ברחמה והוא הגורם להפלה, והבעלים של השור הנוגח חייב לשלם על הריגתו, או שהפרה הפילה עוד לפני הנגיחה, ובעל השור פטור מתשלום על הולד.
 
סומכוס סבור שבעל השור נדרש לשלם חצי משווי הפרה ורבע משווי הולד. מדובר בפיצויי נזיקין בהתאם למקובל בשור תם (חצי נזק): נזק הפרה ישולם כמקובל (חצי משווי הפרה). לעומת זאת, נזק הוולד ישולם רק מחצית מן המקובל (רבע משווי הוולד), מחמת הספק הנזכר, ועל פי הכלל הקובע "ממון המוטל בספק – חולקים [ומשלמים את מחציתו]"