המוציא מחברו עליו הראיה – הבדלי גרסאות

'''המוציא מחברו - עליו הראיה''' הוא כלל [[דיני הראיות|ראייתי]] ב[[דיני ממונות]] ב[[משפט עברי|משפט העברי]]. כלל זה הינוהוא אחד מכללים רבים אשר נועדו להתמודד עם מצב של [[ספק ממון|ספק ממוני]]. הכלל מטיל על אדם, שתובע ממון המצוי בידו של חברו, את החובה להביא ראיה שאכן יש צדק בתביעתו.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=הרב ד"ר ברוך קהת|שם='המוציא מחברו עליו הראיה' בספרות חז"ל|שנת הוצאה=2010|קישור=http://asif.co.il/download/YomaLibrary/tnk/tnolhs1/tnolhs1br/br%20k%20d.pdf|עמ=1}}</ref> כלל זה מופיע פעמים רבות ב[[ספרות חז"ל]]. לפי ה[[תלמוד בבלי|גמרא]] מקור הכלל הוא בתורה וכלל זה תואר על ידי [[שמואל (אמורא)|שמואל]] כ"כלל גדול בתורה".<ref>{{בבלי|בבא קמא|מו|א}}</ref>

מדובר במקרה בו אדם מחזיק ב[[טלית]], ואדם אחר טוען כי אותה טלית שלו היא. האחרון הוא זה שצריך להביא הוכחה כי אותה טלית שייכת לו.{{הערה|שם=אנציקלופדיה תלמודית}} ברישא של התוספתא מדובר במקרה שבשעה ששני הצדדים באים לפני בית הדין שניהם אוחזים בטלית, ובסיפא מתייחסת התוספתא למקרה שבאותה שעה הטלית נמצאת בידו של אחד מהם.{{הערה|שם=עמוד 14|{{צ-מאמר|מחבר=הרב ד"ר ברוך קהת|שם='המוציא מחברו עליו הראיה' בספרות חז"ל|שנת הוצאה=2010|קישור=http://asif.co.il/download/YomaLibrary/tnk/tnolhs1/tnolhs1br/br%20k%20d.pdf|עמ=14}}}} במקרה הראשון מדובר בוויכוח, מי מהצדדים הצליח להגביהה את האבידה ראשון וזכה בה. במקרה השני שניהם ניסו לזכות בה אבל הטלית נמצאת בידו של אחד מהם.{{הערה|שם=עמוד 14}} במצב שכזה, "המוציא מחברו עליו הראיה", כלומר האדם אשר הטלית אינה בידו צריך להוכיח כי הוא זכה בה. יש לציין כי כל המקורות התנאיים מתייחסים למקרה שבהם טוען אדם לבעלות של חפץ או ממון שנמצא בידי חברו כאשר יש בסיס אובייקטיבי לטענתו.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=הרב ד"ר ברוך קהת|שם='המוציא מחברו עליו הראיה' בספרות חז"ל|שנת הוצאה=2010|קישור=http://asif.co.il/download/YomaLibrary/tnk/tnolhs1/tnolhs1br/br%20k%20d.pdf|עמ=13}}</ref>

# סחר חליפין – כאשר מתקיימת עסקת חליפין שמושאיה הם פרה וחמור, ולאחר שבעל החמור לקח את הפרה, בא בעל הפרה לקחת את החמור ומצא שהחמור מת. לפי הירושלמי, בעל החמור שהפך להיות בעללבעל הפרה, צריך להביא ראיה לכך שבעת העסקה החמור היה חי.<ref>ירושלמי, קידושין, פרק א' הלכה ו' (דף י"ח, ע"ב). בבבלי (כתובות ע"ו עמודים א-ב), נחלקו הדעות אם במקרה כזה יפול נטל הראיה על בעל הפרה, על פי הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה".</ref>

## אדם יוצא מבית חברו עם חפץ מוטמן תחת כנפיו ואומר שהחפץ שייך לו. למרותאף על פי שבפועל הוא המחזיק את החפץ והיה אפשר לחשוב שחברו הוא שצריך להביא הוכחה כי החפץ שלו, אין הדבר כן.<ref name=":0" />

לעומת התובע, אצל הנתבע חובת הראיה הינההיא למעשה התראה שאם לא יביא ראיות מטעמו, עלול בית המשפט לפסוק נגדו.<ref>יצחק זמיר '''הסמכות המינהלית''' כרך ד- סדרי הביקורת המשפטית פרק 74 (2017).</ref> עליו להחליט אם להביא ראיות כנגד הראיות שהביא התובע, או לקחת את הסיכון שהתובע לא הרים את נטל השכנוע עם הראיות שהביא, ולהימנע מהבאת ראיות.