חוק יסוד: הכנסת (תיקון מס' 49) – הבדלי גרסאות

'''תיקון מס' 49 ל[[חוק יסוד: הכנסת]]''', הידוע בכינוי '''החוק הנורווגי''', נחקק ב-16 ביוני [[2020]], ומאפשר ל[[חבר הכנסת]] המכהן כ[[שר]] או כ[[סגן שר]] להתפטר מהכנסת, ובמקומו ייכנס לכנסת המועמד הבא ברשימת המועמדים לכנסת אליה משתייך חבר הכנסת שהתפטר. במקרה שחבר הכנסת שחברותו הופסקה יחדל מלכהן כשר או כסגן שר, או ימונה ל[[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]], [[ראש הממשלה החלופי]], ראש הממשלה בפועל או ממלא מקום ראש הממשלה, תחודש חברותו בכנסת והאחרון שנהיה לחבר כנסת מבין חברי רשימתו, יחדל מלכהן. החוק אינו מוגבל בזמן והוא מאפשר התפטרות של עד שליש מחברי הכנסת מאותה סיעה.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://fs.knesset.gov.il/23/law/23_lsr_573903.pdf|כותרת=חוק יסוד: הכנסת (תיקון מס' 49)|אתר=הכנסת|תאריך=16 ביוני, 2016}}</ref> התיקון מכונה "החוק הנורווגי" על פי סעיף דומה בחוקה הנורווגית.

 

ב[[חוקה]] הנורווגית, סעיף מספר 62 מחייב את כל שרי ה[[ממשלה]] שנבחרו בממשלה הנוכחית להתפטר מתפקידם ב[[פרלמנט]] ולפנות את מקומם לבאים בתור ברשימות ה[[מפלגה]] אליה הם משתייכים. החוק קיים ב[[נורווגיה]] וגם במדינות אחרות כגון [[שוודיה]], [[הולנד]] ו[[צרפת]]. בנורווגיה ובשוודיה רשאים השרים שהתפטרו מהממשלה לחזור ולכהן בפרלמנט במקום אלו שהחליפו אותם לעומת הולנד וצרפת שבהן האפשרות הזו איננה קיימת.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.idi.org.il/articles/26069|כותרת=החוק הנורווגי במציאות הישראלית|אתר=www.idi.org.il|שפה=he|תאריך_וידוא=2021-05-09}}</ref> המינוח המדויק לחוק הוא "חוק חבר פרלמנט מחליף (Alternate Member Bill)" אך הוא ידוע בכינויו "החוק הנורווגי". מקור הכינוי "החוק הנורווגי" נעוץ בעובדה שהפרלמנט בנורווגיה היה הראשון שחוקק חקיקה המונעת כפל כהונה בפרלמנט וברשות המבצעת בשנת [[1828]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.knesset.gov.il/committees/heb/material|הכותב=דן אבנון|כותרת=החוק הנורבגי בעידן של המהפכה המשטרית|אתר=www.knesset.gov.il|תאריך=2000|תאריך_וידוא=2021-05-09}}</ref>