רוברט אדוארד לי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הרחבה |
הרחבה |
||
שורה 27:
[[קובץ:Robert E Lee Stain Glass.JPG|שמאל|ממוזער|[[ויטראז']] לזכרו ב[[הקתדרלה הלאומית של וושינגטון|קתדרלה הלאומית של וושינגטון]]]]
[[קובץ:Robert-E-Lee-by-Leo-Lentill.jpg|ממוזער|250px|שמאל|פסל של לי, הממוקם ליד [[שארלוטסוויל]], [[וירג'יניה]]. פוסל על ידי ליאו לנטילי, [[1924]]]]
[[קובץ:Robert-E-Lee-by-Sievers.jpg|ממוזער|250px|פסל של לי מאת פרדריק סייבר, [[1917]], ממוקם באנדרטת וירג'יניה,
== שנותיו המוקדמות ==
=== רקע, צעירותו ולימודיו ===
לי נולד באחוזת סטרטפורד הול, במחוז וסטמורלנד, [[וירג'יניה]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://encyclopediavirginia.org/entries/stratford-hall/|הכותב=קולין אדוארד וודוורד (Colin Edward Woodward)|כותרת=סטרטפורד הול, מחוז וסטמורלנד, וירג'יניה (Stratford Hall, Westmoreland County, Virginia)|אתר=אנציקלופדית וירג'יניה (Encyclopedia Virginia)}}</ref> משפחת לי הייתה משפחה מכובדת ורבת השפעה בוירג'יניה<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.u-s-history.com/pages/h3718.html|כותרת=משפחת לי של וירג'יניה (The Lee Family of Virginia)|אתר=היסטוריה של ארצות הברית (United States History)}}</ref>. לי היה ילדם הרביעי של גיבור [[מלחמת העצמאות האמריקאית]], [[הנרי לי השלישי|הנרי לי]] (שכונה "הארי סוס קל") ואשתו אן היל (קרטר) לי<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.battlefields.org/learn/biographies/henry-lee-iii|כותרת=ביוגרפיה - הנרי לי השלישי (Henry Lee III - BIOGRAPHY)|אתר=תאגיד שדה הקרב האמריקאי (American Battlefield Trust)}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.findagrave.com/memorial/20721812/anne-hill-lee|כותרת=אן היל קרטר לי; 1773 - 1826 (Anne Hill Carter Lee; 1773 - 1826)|אתר=[[Find a grave]]}}</ref>. לאחר מלחמת העצמאות ופרישתו מהשירות הצבאי, אביו של רוברט, הנרי לי, נכנס לחובות כספיים כבדים עד לנקודה שהיה עליו לשרת במחנה מאסר ל[[עבודת כפייה|עבודות כפייה]] בכדי לשלם את חובותיו. רוברט נולד לתוך המצוקה הכלכלית של משפחתו והיה מרוחק מאביו בילדותו המוקדמת. אף על פי כן, כאשר שוחרר ממחנה העבודה ראה הנרי לי בראש סדר עדיפויותיו את החינוך של בנו. הנרי לי חינך את בנו רוברט בניסיון חייו בצורה עצמאית וכל זאת בתקווה שרוברט לימים ישיב למשפחה את כבודה האבוד<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://encyclopediavirginia.org/entries/lee-henry-1756-1818/|הכותב=קולין אדוארד וודוורד (Colin Edward Woodward)|כותרת=הנרי לי; 1756–1818 (Henry Lee; 1756–1818)|אתר=אנציקלופדית וירג'יניה (Encyclopedia Virginia)}}</ref>.
הנרי לי היה תומך נלהב של [[המפלגה הפדרליסטית]] ופעמים רבות סבל מנידוי חברתי ורדיפות על רקע פוליטי שכן וירג'יניה הייתה לב התמיכה של [[המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית]] אשר בבסיסה הייתה [[אנטי-פדרליסטים|אנטי-פדרליסטית]]. המפלגה הפדרליסטית תמכה בחיזוק [[יחסי ארצות הברית–הממלכה המאוחדת]], ולכן בפרוץ [[מלחמת 1812]] בין ארצות הברית ו[[האימפריה הבריטית]], המתח הפוליטי בתוך ארצות הברית רק החמיר. מהומות פרצו בעיר [[בולטימור]] ב[[מרילנד]] כאשר עיתון פדרליסטי פרסם מאמר שהתנגד למלחמה. בתגובה תקפו תומכים קיצוניים של המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית את המוציא לאור של העיתון בטענה שהיה פרו-בריטי<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.explorebaltimore.org/city-history/baltimore-the-war-of-1812|כותרת=בולטימור ומלחמת 1812 (Baltimore & The War Of 1812)|אתר=אזור המורשת הלאומית של בולטימור (Baltimore National Heritage Area)}}</ref>. לאחר המהומה החלו התנכלויות של גורמים קיצוניים נגד פרו-פדרליסטים ופרו-בריטים<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.nps.gov/articles/baltimore-riots.htm|כותרת=מהומות תושבי בולטימור נגד מתנגדי המלחמה (Baltimore residents riot against antiwar dissenters)|אתר=[[שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית]] (The National Park Service)}}</ref>.
זמן קצר לאחר מכן המוציא לאור של העיתון פתח סניף חדש והעסיק את הנרי לי להגן על העסק שלו מפני פורעים נוספים. כאשר התארגן הנרי לי ומספר אנשי צבא נוספים להגן על הסניף, גורמים ממשלתיים הורו להם להניח את נשקם. הנרי לי וכלל המועסקים בהוצאה לאור נלקחו ל[[בית סוהר|בית הסוהר]] בבולטימור איפה שראש העיר הבטיח כי ישמרו בידי סוהרים מפני פורעים. הבטחתו של ראש העיר לא מולאה ועוד באותו לילה פרצו מאות פורעים לבית הסוהר וביצעו [[לינץ']] בן מספר שעות באסירים<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.baltimoresun.com/maryland/howard/ph-cf-ho-war-of-1812-fake-news-0221-story.html|כותרת=כיצד 413 מילים הציתו התקפה על העיתונאות בבולטימור ב-1812 (How 413 words triggered an attack on journalism in Baltimore in 1812)|אתר=שמש בולטימור (THE BALTIMORE SUNׂ)}}</ref>. לאחר האירוע הנרי לי ברח בשן ועין ל[[גלות]] ב[[איי הקריביים]]. כאשר הבין שסיכוייו להתחיל חיים חדשים נמוכים מאוד, הנרי לי החליט לשוב למשפחתו אך נפטר בדרכו בעודו ב[[ג'ורג'יה]]<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.britannica.com/biography/Henry-Lee|כותרת=הנרי לי {{!}} קצין בצבא ארצות הברית (Henry Lee {{!}} United States military officer)|אתר=[[אנציקלופדיה בריטניקה]] {{אנגלית}}}}</ref>. רוברט היה בן 11 בלבד במות אביו, אך סופר לו על כך רק בהיותו בן 12.
רוברט נותר בחסות אמו, אן היל (קרטר) לי, אישה בעלת ערכים גבוהים וחזון אשר חיזקה את מורל רוחו של בנה וקראה לו לטפח את קישוריו החברתיים ומיומנויותיו. באותה העת נהג רוברט לקרוא ברישומיו המאוחרים של אביו המנוח, איפה שחונך כי עליו לאחוז בערכים לפני שיאחוז ביוקרה
בסיום לימודיו בבית הספר עמד לי אל מול הצורך לבחור קריירה עתידית. קריירה צבאית לא הייתה בחירתו הראשונית אך בהתחשב במצבו הכלכלי הבעייתי ובמשמעת הרבה שבה אחז הוא התאים לשירות צבאי. לי נרשם ל[[האקדמיה הצבאית הלאומית של ארצות הברית|אקדמיה הצבאית האמריקאית וסט פוינט]] ב-[[1825]], בה סיים את לימודיו בשנת [[1829]] מקום שני בכיתתו. לי הרוויח את קבלתו לוסט פוינט דרך קשריו לג'ון קלהון, ששירת באותה העת בתפקיד [[מזכיר המלחמה של ארצות הברית|מזכיר המלחמה]]<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://leefamilyarchive.org/9-family-papers/327-robert-e-lee-to-john-c-calhoun-1824-february-24|כותרת=רוברט א. לי לג'ון קלהון (Robert E. Lee to John Calhoun)|אתר=הארכיון הדיגיטלי של משפחת לי (Lee Family Digital Library)|תאריך=28 בפברואר 1824}}</ref>. הוא הוצב ב[[חיל ההנדסה של צבא ארצות הברית]] בדרגת לויטננט מדרגה שנייה.
הליך הענקת הבגרויות נמשך חודשיים, ובמהלכם ניתן ללי לטפל באמו האלמנה אשר חלתה והייתה על ערש דווי. לאחר מותה ב-10 ביולי, הוא בילה בביקור אצל קרובי משפחה וביקר לעיתים קרובות בארלינגטון, ביתו של ג'ורג' וושינגטון פארק קוסטיס, בנו המאומץ של [[ג'ורג' וושינגטון]]. שם חיזר לי את בתו של קוסטיס, מרי אן רנדולף קוסטיס ([[1873]]-[[1803]]), נינתה של [[מרתה וושינגטון]], אותה הכיר לי עוד מילדותו<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.findagrave.com/memorial/8090458/mary-custis-lee|כותרת=מארי אן רנדולף קורטיס לי; 1807 - 1873 (Mary Anna Randolph Custis Lee; 1807 - 1873)|אתר=[[Find a grave]]}}</ref>. לי שירת 17 חודשים בפורט פולסקי באיי קוקספור, [[ג'ורג'יה]]. ב-[[1831]] הועבר לפורט מונרו, וירג'יניה, כעוזר מהנדס. במהלך שירותו שם נישא למארי אנה רנדולף קסטיס החתונה התקיימה בשירלי פלנטיישן במחוז צ'ארלס סיטי, וירג'יניה, מקום הולדתה של הכלה. הם התגוררו באחוזת קסטיס, על גדות [[נהר הפוטומק]] ב[[מחוז ארלינגטון|ארלינגטון]], מול [[מחוז קולומביה]]. האחוזה משמשת היום כאתר הנצחה. נולדו להם שלושה בנים וארבע בנות - ג'ורג' וושינגטון קסטיס<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.britannica.com/biography/George-Washington-Custis-Lee|כותרת=ג'ורג' וושינגטון קוסטיס לי {{!}} מחנך אמריקאי (George Washington Custis Lee {{!}} American Educator)|אתר=[[אנציקלופדיה בריטניקה]] {{אנגלית}}}}</ref>, ויליאם ה. פיצהוי, רוברט אדוארד, מארי, אגנס, אנני ומילדרד.
===שירותו בחיל ההנדסה===
שורה 74:
==מלחמת האזרחים האמריקאית==
לי התנגד לפרישת מדינות הדרום, אותן כינה, במכתב משנת [[1861]], כ"מהפכה" ובגידה במאמצי המייסדים. למרות זאת, נאמנותו למדינת מולדתו, וירג'יניה, גרמה לו להצטרף לקונפדרציה. ב-[[18 באפריל]] [[1861]], ערב [[מלחמת האזרחים האמריקאית]], הציע הנשיא [[אברהם לינקולן]] לרוברט לי את דרגת [[מייג'ור גנרל|מייג'ור ג'נרל]] ב[[צבא ארצות הברית]]. הפנייה נעשתה בעקיפין, דרך שר המלחמה [[סיימון קמרון]] ודרך מתווך, הפוליטיקאי הרפובליקני מטעם [[מרילנד]], [[פרנסיס פ. בלייר]], בבית בנו של בלייר, מונטגומרי, שהיה אחראי על שירות הדואר מטעם לינקולן, בוושינגטון. לי סירב והתפטר מצבא ארצות הברית. וינפילד סקוט עצמו הציע ללינקולן למנות את לי למפקד העליון של [[צבא האיחוד]] נגד המלחמה הבלתי-נמנעת הקרבת לנוכח פרישת הדרום.▼
=== הצטרפות לקונפדרציה ===
בפרוץ המלחמה מונה למפקד כוחות וירג'יניה ולאחר מכן לאחד מחמשת הגנרלים הראשונים של כוחות הקונפדרציה. לי סירב להציג את דרגות הגנרל, באומרו שמתוך כבוד לדרגת הקולונל שלו בצבא ארצות הברית יציג רק את שלושת הכוכבים המציינים קולונל בצבא הקונפדרציה, עד לניצחון במלחמה, שלאחריו יועלה לדרגת גנרל.▼
לי התנגד לפרישת מדינות הדרום, אותן כינה, במכתב משנת [[1861]], כ"מהפכה" ובגידה במאמצי המייסדים. אף על פי כן, לי לא העלה על דעתו את האפשרות שהממשלה הפדרלית תרים ידה על המדינות עצמן וטען כי מלחמה של ארצות הברית נגד עצמה תצלק את האומה לתמיד. לפי ראיית עולמו של לי, פרישת הדרום הייתה בגידה אך במקביל היה זה חסר כל גורם מוסרי שהממשל הפדרלי ישמור על האיחוד תוך שפיכות דמים פנימית. עמדתו של לי התערערה עוד יותר כאשר וירג'יניה עצמה, ארץ מולדתו, התנדנדה בין שימור האיחוד לפרישה והצטרפות אל [[קונפדרציית המדינות של אמריקה]]. בהתחשב בערכיו המשפחתיים, האמין לי כי עליו לעמוד לצידה של וירג'יניה - מולדתו - ללא כל קשר לאיזה צד תבחר במלחמה.
▲
תחילה, עם פרישתו מצבא האיחוד, פעל לי בניסיון לא לבחור צד ולהישאר לא מעורב במלחמה לפני שהשתכנע להנהיג את כוחות הקונפדרציה בכדי לשמור על וירג'יניה. לי רשם על כך: {{ציטוטון|עם כל מסירותי לאיחוד ותחושת הנאמנות שלי כאזרח אמריקאי, אין ביכולתי לצאת בהחלטה ולהרים יד על מקורבי, משפחתי וביתי. על כן, התפטרתי ממשרתי בצבא. מלבד הצורך להגן על מולדתי, אני מקווה כי לעולם לא אצטרך להרים את חרבי פעם נוספת.}}
▲בפרוץ המלחמה מונה למפקד כוחות וירג'יניה ולאחר מכן לאחד מחמשת הגנרלים הראשונים של כוחות הקונפדרציה. לי סירב להציג את דרגות הגנרל, באומרו שמתוך כבוד לדרגת הקולונל שלו בצבא ארצות הברית יציג רק את שלושת הכוכבים המציינים קולונל בצבא הקונפדרציה, עד לניצחון במלחמה, שלאחריו יועלה לדרגת גנרל. לאחר פיקוד על כוחות הקונפדרציה במערב וירג'יניה, פיקד על הגנת חופי [[קרוליינה הדרומית]], ונעשה ליועצו הצבאי של ג'פרסון דייוויס, נשיא הקונפדרציה, אותו הכיר כאמור מימיו בוסט פוינט. בתחילתה של המלחמה היו השערות בשני הצדדים כי תהיה זאת מלחמה קצרה שתמשך חודשים מספר בלבד. לי התנגד לאפשרות הזאת וטען כי:
{{ציטוט|תוכן=אם יהיה זה מאבק צבאות, המלחמה תימשך ארבע שנים לכל הפחות. פוליטיקאים צפוניים אינם מעריכים את הנכונות והרצון של הדרום ופוליטיקאים דרומיים אינם מעריכים את את המספרים, האספקה והסיבולת הסבלנית של הצפון. שני הצדדים שוכחים שכולנו אמריקאים. אני חוזה כי על האומה לעבור ייסורים ארורים, יתכן כי תהיה זאת כפרה על חטאינו הלאומיים.|מירכאות=כן}}
===מפקד ארמיית צפון וירג'יניה===
==== מערכות חצי האי וצפון וירג'יניה ====
מאוכזב מכשלונו של מק'ללן להשמיד את צבאו של לי, לינקולן מינה את [[אמברוז ברנסייד]] למפקד [[ארמיית הפוטומק]]. ברנסייד הורה על מתקפה מעבר לנהר הרפהנוק ב[[פרדריקסבורג]]. עיכובים במתיחת הגשרים על הנהר אפשרו לצבאו של לי לארגן הגנות חזקות ולהתקיף ב-[[12 בדצמבר]] [[1862]]. המתקפה הייתה הרסנית לכוחות הצפון. לינקולן מינה אז מפקד חדש לארמיית הפוטומק, [[ג'וזף הוקר]]. הוקר ניסה לתקוף את צבאו של לי ב[[מאי]], [[1863]], ליד צ'נסלורויל, אך הובס על ידי תוכניתם הנועזת של לי ו[[סטונוול ג'קסון]], שהחליטו לחלק את הצבא לשני חלקים ולאגף את כוחות הצפון. אך ניצחון זה בא במחיר כבד - ג'קסון, פקודו הטוב ביותר של לי, נפצע אנושות.▼
{{הפניה לערך מורחב|מערכת חצי האי}}
ב-[[1 ביוני]] [[1862]], נפצע הגנרל [[ג'וזף א' ג'ונסטון]] ב[[קרב שבעת האורנים]]. לי קיבל את הפיקוד על ארמיית צפון וירג'יניה, הזדמנותו הראשונה להנהיג צבא בקרב. ישר עם מינויו היה על לי להתמודד לנגד כוחות הצפון בפיקוד הגנרל [[ג'ורג' מקללן]] שאיימו על [[ריצ'מונד (וירג'יניה)|ריצ'מונד]], בירת הקונפדרציה. כוחות [[ארמיית הפוטומק]] תחת מקללן התקדמו לעבר ריצ'מונד דרך חצי האי וירג'יניה (על שם כך נקראה המערכה [[מערכת חצי האי]]) והתחלקו לשתי יחידות נפרדות שהתקדמו לעבר ריצ'מונד והתאחדו מחדש בשעריה. הלחימה נעצרה במשך מספר שבועות כאשר מקללן, בתקווה להטיל מצור על ריצ'מונד, ניסה לקרב את התותחים הגדולים שלו לעיר. לי, בינתיים, החל לתכנן [[מתקפת נגד]], בהיותו משוכנע שכל מצור על בירת הקונפדרציה ימית אסון על סיכוייה של הקונפדרציה כולה במלחמה. הוא הורה לחייליו של [[תומאס ג'ונתן ג'קסון|תומאס ג'ונתן "סטונוול" ג'קסון]], לנוע מזרחה מעמק שננדואה - שם מנעו בהצלחה מכוחות האיחוד לתגבר את מקללן - ושלח פרשים תחת [[ג'יימס איוול בראון סטיוארט]] לרכיבה ארוכה סביב ארמיית הפוטומק למטרות איסוף מודיעין.
ב-25 ביוני מקללן החל לקדם את כוחותיו באוק גרוב מדרום לעיר צ'יקהאומי. עם זאת, למחרת היום לי תקף צפונית לעיר ליד העיירה מכניקסוויל. גנרל האיחוד ג'ון פורטר צלח בהתגוננות בפני התקפות הקונפדרציה, ולמרות שאנשיו של ג'קסון הגיעו לאגף האיחוד, אלו הספיקו לארגן מערך הגנה יציב. ובכל זאת, מקללן ראה את נוכחותו של ג'קסון כהוכחה לכך שכל האגף הימני שלו נתון למתקפה אפשרית, והוא הורה על נסיגת כוחותיו של פורטר. לי וג'קסון אילצו לבסוף את פורטר לסגת לאחר מאבק פראי בקירוב למכניקסוויל ב-27 ביוני. באותו לילה נטש מקללן את קו האספקה שלו והחל לסגת דרום-מזרח ל[[ג'יימסטאון]]. לי רדף אחרי כוחות האיחוד וב-29 ביוני יצא [[צבא הקונפדרציה]] במתקפה על העורף של ארמיית הפוטומק בתחנת סאבאג'. ב-30 ביוני הייתה ללי הזדמנות לנתק מחצית מצבא האיחוד מנתיב הנסיגה שלו לאחר סדרת התקפות של הקונפדרציה על העורף. מסיבות שונות, כולל כישלונו של ג'קסון להרחיק את תגבורת האיחוד מהשדה, התקפותיו של לי באותו יום לא הצליחה להשיג את מטרתה למרות פריצת דרך זמנית.
ב-1 ביולי צבאו של מקללן התאחד מחדש בגבעת מלוורן המשקיפה על ג'יימסטאון. לי העריך שריכוז ארטילרי מוצלח עשוי להוביל לפריצת דרך שתגרש את כוחות האיחוד של ארמיית הפוטומק מוירג'יניה. מתקפת הארטילריה הראשונית של הקונפדרציה נכשלה בהשגת המטרה, ובהמשך, באמצעות שילוב של טעויות לוגיסטיות, הקונפדרציה תקפה עמדה כמעט בלתי ניתנת לחדירה של האיחוד ושני הצדדים ספגו תבוסה קשה. באותו לילה מקללן נסוג מחצי האי של וירג'יניה ובכך הסתיימה המערכה בכישלון האיחוד. קרבות אלה גרמו לנפגעים רבים בקרב כוחותיו של לי, בין השאר עקב תפקוד טקטי מגושם של פקודיו. למרות זאת, פעולותיו ההתקפיות של לי הצליחו לערער את ביטחונו של מקללן, והוא נסוג כאמור מהמערכה. בתוך זמן קצר, החלה מערכה חדשה בצפון וירג'יניה כאשר כוחות האיחוד תחת [[ג'ון פופ]] תקפו דרך [[הרי האפלצ'ים]] במטרה לאיים על ריצ'מונד מצפון.
לי ידע שארמיית צפון וירג'יניה בפיקודו הייתה נתונה למצב מסוכן בין פופ למקללן, במיוחד אם כוחות השניים יתאחדו. ב-13 ביולי הוא שלח את ג'קסון, עם כוחות שהסתכמו בסופו של דבר ב-24,000 איש, לבלום את התקדמותו של פופ. לאחר התכתשות ראשונית מינורית בהר הסידר ב-9 באוגוסט, כוחותיהם ג'קסון ופופ היו במצב של [[סטטוס קוו]] למשך שבוע. לי, בעת שנודע לו על נסיגתו של מקללן ממערכת חצי האי, פנה עם שארית ארמיית צפון וירג'יניה והצטרף לג'קסון בגורדונסוויל, צפון וירג'יניה. הכוחות המשולבים של הקונפדרציה גברו על מספרם של פופ, ולי הספיק לנתק את מערך הכוחות של פופ עוד לפני ההתארגנות של כוחות ארמיית הפוטומק על גבול מרילנד-וירג'יניה. רצף של פקודות שנתגלו בידי שני הצדדים אפשרו ללי ולפופ ללמוד את האסטרטגיה אחד של השני. לפופ התברר כי לי מתכנן להקיף ולהפיל אותו ברפאהאנוק ועל כן נסוג לגדה הצפונית מעבר למסילת הברזל המרכזית. לי, שנודע לו ששני [[קורפוס|קורפוסים]] מארמיית הפוטומק יצטרפו לפופ תוך מספר ימים, פעל במהירות ובאומץ. הוא שלח את ג'קסון בתנועת פנייה רחבה דרך מעבר צר בהרי בול ראן סביב האגף הצפוני של צבא פופ.
פופ שם לב למהלך של ג'קסון, אך תחילה הניח שהוא מופנה לעבר עמק שננדואה. ואז ג'קסון, שנע עם כוחותיו כמעט מאה קילומטרים בתוך יומיים, נע מאחורי המערך הצבאי של פופ במנסאס ב-26 באוגוסט, הרס שם את בסיס האספקה שלו ונסוג חזרה ללא אבדות. כוחותיו של ג'קסון, לפי תיאום עם לי, נעו במסווה כך שלא יתפסו בידי צבאו של פופ. במקביל מפקד האיחוד לא הצליח לרכז את צבאו לעומת כוחותיו האחרים של לי. כתוצאה מכך הוא נכנס למלכודת של לי באתר שדה הקרב הישן של מנאסאס - בול ראן. פופ תקף את ג'קסון, ובכך אפשר לכוחות של לי לתקוף את עורף המערך של כוחותיו במרחץ דמים קשה. עד אז הקורפוס החמישי של פורטר מארמיית הפוטומק הגיע לשדה הקרב ונצטווה לתקוף את אגף ימין (הדרומי) של ג'קסון. בשלב זה, גם כוחותיו של [[ג'יימס לונגסטריט]] חצו את המעבר ההררי, והתפרסו מימין לכוחותיו של ג'קסון וחסמו את תנועת הקורפוס של פורטר.
למחרת, 30 באוגוסט, חידש פופ את התקפותיו נגד ג'קסון, לאחר שהעריך כי הוא נסוג. עם תנועת כוחותיו של פופ לעבר ג'קסון, לי הורה על לונגסטריט לבצע מתקפת פתע עליהם תרם הגיעו לעבר ג'קסון. לאחר צליחת מתקפת הפתע וסיום [[קרב בול ראן השני]], היה על כוחותיו של פופ לסגת חזרה לוושינגטון די. סי.. לי, בתנועה נועזת ומהירה מאוד, ובזכות איחוד כוחות הקונפדרציה בפיקודו, הביס בהצלחה צבא איחוד אדיר בממדיו ועשה זאת בנוכחותה של ארמיית הפוטומק הגדולה עוד יותר. הגנרל המפקד של צבא האיחוד, [[הנרי האלק]], לא התערב במערכה בכדי לתאם בין מקללן ופופ, זאת לעומת הקונפדרציה, שבתוך שורות ההנהגה שלה שימש לי כגורם מתאם בין היחידות השונות.
==== מערכת מרילנד; קרב אנטיאטם ====
{{הפניה לערך מורחב|קרב אנטיאטם}}
לאחר סדרת הניצחונות של הקונפדרציה בחצי האי וצפון וירג'יניה, החליט לי בספטמבר 1862 להעביר את ארמיית צפון וירג'יניה את [[נהר הפוטומק]] לעבר מרילנד ווושינגטון די. סי במטרה לאיים על בירת האיחוד ישירות. במעבר להתקפה על בירת האיחוד חישב לי גורמים אסטרטגיים, לוגיסטיים ופוליטיים. הוא האמין שחיילי מקללן ופופ חסרי המורל היו בקרבם וושינגטון ולא היה ברצונו לחכות להתארגנות של מתקפה חדשה מטעם האיחוד. אם היה נשאר בעמדת מגננה בוירג'יניה, לי היה נאלץ להגיב לתנועות האיחוד, ואילו במרילנד או ב[[פנסילבניה]] הוא היה בעל היוזמה ההתקפית עצמו. לי האמין שהוא יכול לאגף את האויב בקלות על ידי חציית נהר הפוטומק מוושינגטון והצעיד את צבא צפון וירג'יניה דרך מרילנד. לפי האסטרטגיה של לי דחיפה קצרה לשטח האיחוד לא תספיק; שהייה ממושכת תהיה המפתח להצלחה של הקונפדרציה. לי קיווה להשאיר את צבאו על אדמת האיחוד במשך חלק גדול מה[[סתיו]], לא מתוך כוונה לכבוש ולהחזיק שטח, אלא בכדי להשיג סדרת יעדים אסטרטגיים לכל הפחות קודם להשבת הכוחות לוירג'יניה.
במסגרת '''פקודה מיוחדת 191''<nowiki/>' קבע לי את האסטרטגיה של הפלישה לעבר מרילנד. אחד העותקים של הפקודה אבד למטה הכללי של ארמיית צפון וירג'יניה ובהמשך התגלה מלופף בתוך [[סיגר]] בידי חייל בצבא האיחוד. הפקודה כללה מספר סעיפים: 1. הסדר יחס כוחות הקונפדרציה כלפי תושבי העיר פרדריקסברג בקרבת מקום (מערב מרילנד). 2. הנחייה למייג'ור טיילור לנוע חזרה דרומה ולשמור על קו האספקה עם וירג'יניה ועל העורף של הארמייה. 3. הנחייה שתנועת הכוחות תימשך ביום שלמחרת (10 בספטמבר) - שכוחותיו של ג'קסון יעמדו בראש המערכה וקביעת מטרות משניות לכיבוש במהלך ההתקדמות. 4. הגנרל לונגסטריט ינוע מערבה לבונסבורוג ומשם יתמוך בהרכב קו אספקה נוסף לארמייה. 5. כוחותיהם של גנרל מקלווס וגנרל אנדרסון ינועו תחילה אחרי לונגסטריט ויכבשו את מידלטאון (מרכז מרילנד; מצפון לוושינגטון) בכדי להשיג שליטה על הגבעות של מרילנד. 6. גנרל וולקר ינוע עם כוחותיו מעבר לנהר הפוטומק דרך העיר לובטיסוויל ויתאחד עם כוחותיהם של מקלווס וג'קסון למנוע נסיגה של כוחות האיחוד. 7. הדיוויזיה של הגנרל ד. ה. היל תקים את מערך הגנת העורף של ארמיית צפון וירג'יניה. 8. הגנרל סטיוארט ירכיב יחידת פרשים מכוחותיהם של ג'קסון, מקלווס ולונגסטריט ויבצע סקירה לוודא שאין חיילי קונפדרציה שאיבדו דרכם בצעידה. 9. לאחר השגת מטרותיהם, הכוחות בפיקוד ג'קסון, מקלווס ו-וולקר יתאחדו עם הכוח המרכזי של הארמייה, מוערך כי ב[[הייגרסטאון]]. 10. כל רגימנט יישא בדרך כלל סדרת גרזנים איתו, לשימוש החיילים במאהליהם, לרכישת עץ וכו'.
לי חילק מחדש את צבאו וב-11 בספטמבר לונגסטריט כבש את הייגרסטאון, מרילנד. חיל המצב הפדרלי העיקש במוצב הפרס הרפרס קנה עבור מקללן זמן נוסף, ועיכב את החלק הארי של ארמיית צפון וירג'יניה - בפיקודו של ג'קסון - למספר ימים יותר ממה שתוקצב בלוח הזמנים של לי. כשהוא כבר חש שתוכנית הפלישה שלו השתבשה, לי החל לקרוא לנסיגה דרומה עבור הערכת מצב מחודשת. במקביל הורה לי לגנרל ד. ה. היל לשמור על שליטת הקונפדרציה במעברי הגבעות בהר סאות'. אילולא יכל מקללן לנוע דרך מעברים אלה לפני שלי הצליח לאחד את צבאו מחדש, ארמיית צפון וירג'יניה עלולה הייתה להיהרס. ב-13 בספטמבר עברו הכוחות הפדרליים לפרדריק, ואנשי רגימנט חי"ר 27 של אינדיאנה גילוי את העותק של פקודות 191 של לי. כאשר הגיעו התוכניות לידיו, העריך מקללן כי ביכולתו להחדיר מכה קשה עבור לי.
ב-14 בספטמבר הכה צבא האיחוד את המעברים בהר סאות'. הקרב על ההר היה ניצחון מכריע של האיחוד, אך מגיני הקונפדרציה הצליחו לעכב את התקדמות האיחוד מספיק זמן עבור לי בשביל להתחיל לגבש מחדש את כוחותיו הפזורים. בבוקר ה-15 בספטמבר הכניעו לבסוף כוחותיו של ג'קסון 12,000 חיילי איחוד בהפרס הרפרס. הקרב הסתיים במחיר של פחות מ-300 נפגעים בצד הקונפדרציה, ובכך ג'קסון זכה באחד הניצחונות הגדולים שלו במסגרת במלחמת האזרחים כולה. לאחר הקרב מיהר ג'קסון לשוב אל לי ולהתאחד עם כוחותיו. במקביל, ארמיית הפוטומק של מקללן נעה דרך מעברי הר סאות' במטרה למצוא את צבאו של לי, שמנה אולי 11,000 איש אחר הצהריים של 15 בספטמבר, ושלט על הגבעות מצפון לשרפסבורג (אנטיאטם). מקללן העריך כי כוחותיה המפוזרים של ארמיית צפון וירג'יניה באזור הסתכמו ב"לא פחות מ-120,000 איש" - הערכה שיותר מהכפילה את כוחה בפועל של הארמייה - והוא בילה את 16 בספטמבר בהדרכת סיורים על עמדות הקונפדרציה. ג'קסון, בדרך של צעדה כפויה בן לילה, הגיע לשרפסבורג בשעות אחר הצהריים של ה-16 בספטמבר, והכפיל למעשה את כוחו של לי. בשעה 05:30 ב-17 בספטמבר החלו כוחות האיחוד תחת [[ג'וזף הוקר]] להתקדם דרומה אל עבר כוחות הקונפדרציה בפריפריה החלקאית מצפון העיר שארפסברג ובכך החלו ב[[קרב אנטיאטם]].
האגף השמאלי של לי, בפיקודו של ג'קסון, היווה את המחצית העליונה של המערך בעוד האגף השמאלי שלו, בפיקודו של לונגסטריט, היווה את המחצית התחתונה. בבוקר ה-17 בספטמבר קיבל הגנרל היל, עם הנותרים בכוחותיו, להתקדם בחיפזון לעבר לי. מקללן תכנן קרב התשה שנועד לשבור על האגפים של מערך הקונפדרציה אך למנוע התנגשות ישירה של מרכז מערכי הכוחות הלוחמים. כוחותיו של הוקר התקדמו לעבר ג'קסון ולאחר מרחץ דמים לשני הצדדים בשדה תירס הוקר נהדף עם אובדן רבע מאנשיו. הוקר עצמו נורה ברגלו ונלקח מהשדה. הפיקוד על גופו הועבר ל[[בריגדיר גנרל]] [[ג'ורג' מיד]]. הקורפוסים בפיקודו של ג'קסון סבלו ביתר שאת, ואיבדו כמעט את כל הגנרלים והקולונלים שלהם. רק הגעת כוחותיו של היל אפשרה לג'קסון להחזיק את השטח ליד כנסיית דונקר. בהמשך תקף הקורפוס ה-12 של ארמיית הפוטומק את כוחותיו של ג'קסון ונוצר מצב דומה, כאשר אי-תמיכה בין יחידות בצבא האיחוד עקב קשיי תקשורת ותמרון הובילו לסטטוס קוו נוסף מול כוחות ג'קסון.
גנרל האיחוד סאמנר נכנס כעת לפעולה והניע את כוחותיו ישירות למרכז המערך של הקונפדרציה איפה שספגו אבדות קשות והיה עליהם לסגת חזרה. שרידי הקורפוס ה-12 נעו לאחור בנסיגה שלאחר מכן. זמן קצר לאחר מכן שתי בריגדות של האיחוד תקפו את כוחותיו של היל, שאנשיו היו מותשים באותה הנקודה מלחימה מתמשכת. לאזור הלחימה ניתן מאוחר יותר הכינוי "נתיב הדמים", כאשר לבסוף היה על הבריגדות של האיחוד לסגת חזרה. מאידך אנשיו של היל הידלדלו במספרם בשני שלישים, כולל 25 מתוך 34 הקצינים בשטח. הקשיים הלוגיסטיים של האיחוד, שהתקיימו בעיקר עקב ההססנות של מקללן, הובילו לקושי בפריצת המערך הצבאי של לי.
הגנרל ברנסייד, בקצה הדרומי של מערך האיחוד, קיבל את פקודותיו באיחור ופעל על פיהם בהמשך. הקרב הסתיים ב"נתיב הדמים" זמן קצר לפני שברנסייד החל לקדם את כוחותיו לקראת צהריי היום, ובאותה העת לי העביר כמעט את כל חיילי האגף הדרומי שלו כדי לתמוך בג'קסון בצפון. לבסוף ברנסייד התקדם, אך התקדמותו נבלמה זמנית עקב התנגדות של מספר מועט מחיילי הקונפדרציה על הגשר בקרב ברנסייד ברידג' (גשר ברנסייד). למרות מספרם המועט, חיילי הקונפדרציה על הגשר הצליחו להאט באופן משמעותי את ההתקדמות של האיחוד. ברנסייד חצה את הגשר מעל נהר אנטיאטם עם למעלה מ-8,000 איש, ובסביבות השעה 15:00 אחר הצהריים הוא פתח במתקפה על כ-2,000 חיילי הקונפדרציה שהתפרשו על הגבעות ממזרח לשארפסברג. ברנסייד החל לסדוק את האגף הימני של לי, ונראה היה כי סיכוייה של ארמיית צפון וירג'יניה מדלדלים. היה זה באותה העת בכוחותיו של היל, לאחר התארגנות מחדש, נעו 27 קילומטרים בתוך שעתיים והגיעו לעורף של ברנסייד. המתקפה של היל ריסקה את התקדמות האיחוד, ובשעה 16:30 אגף השמאל של ברנסייד היה בנסיגה מלאה. הבלימה של ברנסייד סיימה למעשה את הקרב. לחץ הופעל על מקללן לחדש את ההתקשרות ולתקוף את כוחות הקונפדרציה הנסוגים, אך הוא סירב, ולי חצה את הפוטומק בחזרה לוירג'יניה.
==== קרבות פרדריקסברג וצ'נסלורסוויל ====
▲מאוכזב מכשלונו של
בקיץ [[1863]], לי פלש לצפון בשנית, מייחל לניצחון מדינות הדרום, שיאלץ את מדינות הצפון להעניק עצמאות לקונפדרציה. אך הוא נכשל בניסיונותיו להביס את כוחות הצפון ב[[קרב גטיסברג]]. חייליו הובסו על ידי כוחותיו של [[ג'ורג' מיד]] והפרשים של ג'.א.ב. סטיוארט לא היו במקום. החלטתו של לי לפרוץ במתקפה חזיתית על מרכז קו הצפון הסתיימה באבידות כבדות. לי נסוג בשנית ושוב, כמו לאחר הקרב באנטייטם, לא נרדף על ידי כוחות הצפון. לאחר הפסדו בגטיסברג שלח לי מכתב התפטרות לנשיא הקונפדרציה, ג'פרסון דייוויס, ב-[[8 באוגוסט]] 1863, אך דייוויס סירב לבקשתו. ביקורת רבה הובעה על שיטות ההתקפה האגרסיביות של לי, שבהן נהרגו חיילים רבים.
ב-[[1864]], המפקד הכללי החדש של כוחות הצפון, הגנרל [[יוליסס סימפסון גרנט]] גמר אומר להשמיד את צבאו של לי ולכבוש את ריצ'מונד. לי ואנשיו עצרו את התקדמות הצפון, אך בעזרת תגבורותיו הצליח גרנט להתקדם אט-אט לכיוון דרום מזרח. גרנט הצליח לשטות בלי, כשהעביר את אנשיו בגנבה מעבר לנהר ג'יימס. לאחר שעצרו את ניסיון כוחות הצפון לכבוש את פטרסבורג, וירג'יניה, ששימשה כנקודת קישור חיונית עבור רכבות אספקה לריצ'מונד, בנו לי ואנשיו תעלות משוכללות והושמו תחת מצור בפטרסבורג. לי ניסה לשבור את
===המפקד העליון בצבא הקונפדרציה===
שורה 96 ⟵ 131:
==לאחר מלחמת האזרחים==
=== שנותיו האחרונות וערוב ימיו ===
לאחר המלחמה לי הגיש בקשה לקבלת [[חנינה נשיאותית|החנינה]] הרשמית, אך מעולם לא קיבל תשובה, עקב טעות רישום. לי הניח שחוסר התגובה מצד הממשלה נבע מרצונה לשמור על זכותה לתבוע אותו בעתיד. בנושא בקשת החנינה לי היווה דוגמה עבור חיילי קונפדרציה רבים אחרים. ב-[[1975]] הנשיא [[ג'רלד פורד]] העניק לו חנינה אחרי-מות וה[[הקונגרס של ארצות הברית|קונגרס]] השיב לו את אזרחותו, לאחר גילוי שבועת האמונים שלו ב[[הארכיון הלאומי של ארצות הברית|ארכיון הלאומי]] בשנת [[1970]]. [[בית ארלינגטון|אחוזת קאסטיס-לי]], ביתם של לי ואשתו לפני המלחמה, הוחרמה על ידי כוחות הצפון, והיא מהווה כיום חלק מ[[בית הקברות הלאומי ארלינגטון|בית העלמין הלאומי בארלינגטון]]. לאחר מותו פסקו בתי המשפט כי הפקעת האחוזה הייתה לא חוקית ויש להשיבה לבנו של לי. הממשלה הציעה לרכוש את הקרקע, והוא הסכים. לי שירת כנשיא [[וושינגטון קולג']] (כיום - [[אוניברסיטת וושינגטון ולי]]) בלקסינגטון, [[וירג'יניה]], החל מ-[[2 באוקטובר]] [[1865]]. במהלך חמש השנים הבאות הוא הפך את הקולג' מבית-ספר קטן וחסר ייחוד לאחר מהקולג'ים האמריקנים הראשונים שהציעו קורסים ב[[עסקים]], [[עיתונאות]] ו[[ספרדית]]. כמו כן, הוא שילב [[משפטים]] בתוכנית הלימודים האקדמית, רעיון תמוה בזמנו, מכיוון שמשפט נתפש כעיסוק טכני, לא אינטלקטואלי. לי יצר קוד כבוד פשוט להפליא בקולג' - "יש לנו חוק אחד בלבד, והוא שכל סטודנט הוא [[ג'נטלמן]]". חוק זה עדיין קיים באוניברסיטת וושינגטון ולי ובכמה בתי-ספר אחרים. באחת מפעולותיו החשובות, מיקד לי את מאמצי הקולג' למשיכת סטודנטים מהצפון. מרי, אשתו של לי, טענה בנוגע להתפטרות בעלה מפיקוד האיחוד ומעברו לשירות הקונפדרציה כי:
{{ציטוט|תוכן=בעלי הזיל דמעות מדם עבור מלחמה נוראית זאת. אף על פי כן, כאדם של כבוד, כבן וירג'יניה, חייב הוא ללכת אחר גורל ארצו. היה זה המאבק הקשה ביותר של חייו - להתפטר ממשרה בה אחז במשך שלושים שנה.|מקור=מרי רנדולף קוסטיס לי|מירכאות=כן}}
===מחלה ומוות===
בערב ה-[[28 בספטמבר]] [[1870]], החל לדבר באופן לא נהיר. רופאיו לא יכלו לתת טיפול פרט למנוחה ותקווה לשיפור. כיום מאמינים כי לקה ב[[שבץ מוחי|שבץ]], למרות שרופאיו לא אבחנו זאת. בשנותיו האחרונות התלונן על כאבי חזה (ככל הנראה [[אנגינה פקטוריס]]) ולעיתים קרובות התלונן על כאב בידו הימנית, שלעיתים חשה רדומה. סביר שסבל מ[[טרשת עורקים]], או סוג של הפרעה של הלב ומערכת כלי הדם, שתחליש אותו בהמשך חייו. בשנתו האחרונה התוודה לי, הזקן והחלש, לחבריו כי הוא חש כאילו הוא עלול למות בכל רגע. השבץ פגע באונות הקדמיות של המוח, ובכך שלל ממנו את כושר הדיבור. נוסף לכך, נבצר ממנו להשתעל ולירוק, בעיה שתתגלה כקטלנית. הוא הוזן בכוח באוכל ונוזלים, אך חלק מנוזלים אלה מצאו את דרכם לריאותיו וגרמו ל[[דלקת ריאות]]. לי, משולל יכולת להשתעל, נפטר מהשפעותיה של דלקת הריאות, שבועיים לאחר השבץ, בבוקר ה-[[12 באוקטובר]] [[1870]], בלקסינגטון, [[וירג'יניה]]. הוא נקבר באולם האירועים באוניברסיטת וושינגטון ולי, מקום המוקדש כיום לזכרו. האוניברסיטה ושלושה בניינים בה נקראים על שמו (או בצירוף שמו).
==הנצחה==
במהלך מלחמת האזרחים גדולתו הצבאית של לי הביאה לכך שמטעם ממשלת הקונפדרציה הציעו עבורו לשאת את חרבו של ג'ורג' וושינגטון, הצעה לה לי סירב.
על שמו של לי קרויים בין היתר [[מחוז לי]] בתשע [[מדינות ארצות הברית|מדינות]], ה[[טנק]] [[M3 לי]] ו[[אוניברסיטת וושינגטון ולי]] בלקסינגטון, [[וירג'יניה]].
שורה 128 ⟵ 160:
* {{בריטניקה}}
== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}{{בקרת זהויות}}
{{מיון רגיל:לי, רוברט אדוארד}}
| |||