נחום ורלינסקי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
סידור קטגוריות |
Gveret Tered (שיחה | תרומות) הרחבה, הערות |
||
שורה 16:
ב-[[1937]] התמנה למנכ"ל תנובה במקום אליעזר יפה, שפרש בשל מחלה. ורלינסקי ניהל את תנובה 33 שנה, במהלך תקופה זו הצטרפו אליה מעל 400 יישובים של [[ההתיישבות העובדת]] וחקלאים פרטיים. תנובה, שהוקמה כ[[אגודה שיתופית]] לשיווק משותף של תוצרת חקלאית, הפכה תחת ניהולו ל[[מונופול]] ששלט בשוק הישראלי, הן על רוב אספקת המזון לצרכנים והן על אמצעי השיווק ליצרנים{{הערה|[[זאב גלילי]], [http://www.zeevgalili.com/2007/03/410 תנובה - האוטו כבר לא שלנו וגם לא ירוק], בבלוג "היגיון בשגעון"}}{{הערה|{{דבר||נ. ורלינסקי:עובדי תנובה נדרשים להגדיל את פריון עבודתם|19560715|83}}}}. ורלינסקי פעל לקביעת מכסות ייצור, והכללת תנובה במועצות הייצור השונות{{הערה|שם=למרחב|{{למרחב||מנהל תנובה, נחום ורלינסקי פורש לאחר 41 שנות עבודה|19701221|30}}}}, ולחינוך לצריכת חלב באמצעות תוכנית חלוקת חלב בבתי הספר{{הערה|שם=למרחב2|{{למרחב||ורלינסקי: בעוד שנים אחדות תגיע הרווחה למשק החלב בארץ|19590706|49}}}}. הוא החשיב את עקרון השיווק המאורגן השיתופי כזהה בחשיבותו לעקרונות אחרים של [[תנועת העבודה]] - [[עבודה עברית|עבודה עצמית]] ועזרה הדדית{{הערה|{{דבר||ננעלה ישיבת המרכז החקלאי שהוקדשה לדיון על "תנובה"|19630208|92}}}}. בשל תפקידו המרכזי במשק הישראלי, בכתבות וראיונות רבים בעיתונות הובאה התייחסותו של ורלינסקי לסוגיות בייצור ושיווק{{הערה|{{למרחב||נחום ורלינסקי: הסיכוי הגדול - יצוא חקלאי |19660313|96}}}}{{הערה|{{דבר|נחום ורלינסקי|מה נאכל וכיצד נקנה בעשור הבא|19690618|35}}}}, לגבי תוצרת החלב{{הערה|שם=למרחב2}}{{הערה|{{הארץ1||חמאת יבוא או לא?|19581221|95}}}}{{הערה|{{על המשמר||צוואר הבקבוק בשקיק החלב|19670303|81}}}}, הירקות{{הערה|{{הארץ1||כשלון בתכנון ייצור הירקות|19620508|42}}}}{{הערה|{{קול העם||10 טון עגבניות מושמדות מדי יום|19540611|83}}}}{{הערה|{{הארץ1||סיכום העונה במפעל הסוכר|19560729|53}}}}, הפירות{{הערה|{{הארץ1|| יצוא ההדרים יעלה ב־ 100%|19590920|71}}}}{{הערה|{{הארץ1||מגדלי הפירות דורשים הפסקת מטע כרמים ועצי נשירים|19620507|77}}}}, הביצים{{הערה|{{הארץ1||ורלינסקי על הסכנות ליצוא החקלאי|19620304|95}}}} ועוד, כמו גם בנושאים כלליים של המשק ההסתדרותי{{הערה|{{מעריב|| חילוקי דעות לגבי ההצעה לבטל את צו הריבית|19691201|97}}}}.
ב-[[1970]] פרש מתפקידו כמנכ"ל{{הערה|שם=למרחב}} אך מונה ליושב ראש מועצת המנהלים של תנובה{{הערה|שם=דבר2|{{דבר||הערכה לשיווק שיתופי|19710402|69}}}}. בשנת [[1971]] זכה בפרס העבודה "למפעל חיים" מטעם ההסתדרות הכללית{{הערה|שם=דבר1}}{{הערה|{{מעריב||הזוכים בפרס העבודה תשל"א|19710311|96}}}}{{הערה|שם=דבר2}}.
ורלינסקי עסק כל השנים גם בפעילות ציבורית. ב[[שנות השלושים של המאה ה-20|שנות ה-30]] נבחר כחבר הנהלת [[הדר הכרמל]] וחבר ועד לשכת המסחר בחיפה. היה ציר מטעם [[מפא"י]] ב[[הקונגרס הציוני העולמי|קונגרסים הציוניים]] ה-14, ה-15, ה-16 וה-20 ונבחר לחבר [[הוועד הפועל הציוני]]. היה חבר מועצת [[ההסתדרות]], מונה ב-[[1955]] לחבר מועצת המנהלים של [[בנק לאומי]]{{הערה|{{חרות||נ. ורלינסקי ומ. ה. זקס למועצת מנהלי בל"ל|19550130|63}}}}{{הערה|[https://thebank.org.il/about מועצות המנהלים לדורותיהם], באתר "הבנק"}}, חבר [[המרכז החקלאי]], חבר [[החטיבה להתיישבות|המחלקה להתיישבות]]{{הערה|שם=דבר2}}
לאחר פרישתו כתב את הספר "בלבטי התנובה" המתאר את התפתחות תנובה בתקופתו, שיצא לאור ב-1973, מספר חודשים לפני מותו של ורלינסקי{{הערה|{{דבר||מת נחום ורלינסקי|19731029|65}}}}.
|