הרמנויטיקה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הערות שוליים
שורה 17:
[[אטימולוגיה|מוצא המילה]] "הרמנויטי" נעוץ כנראה ב[[מיתולוגיה יוונית|מיתולוגיה היוונית]] בשליח האלים [[הרמס]]. תחום [[מחקר]] זה החל ב[[המאה ה-15|מאה ה-15]], כ[[מתודולוגיה]] להגעה לניתוח הנכון של ה[[תנ"ך]]. במקביל, התפתחו הרמנויטיקות של תחומים שונים, בעיקר של ה[[משפט (בלשנות)|משפט]] ושל הכתבים הקלאסיים (ב[[ספרות]], ב[[פילוסופיה]] וכו').
 
אחד הראשונים שחקר לעומק את התחום ונתן תובנות ראשונות בתחום הוא ה[[רמב"ם]] בהקדמתו ל[[רמב"ם#ספרי_רפואה|פירוש פרקי אבוקרט]] (הוא [[היפוקרטס]]), שם הרמב"ם נותן את גישתו הכללית לסיבות מוצדקות לכתיבת פירושים לחיבורים שקדמוהו, הוא מונה 4 סיבות שונות המצדיקות כתיבת פירוש לספר (חלקם מעידות על מעלת החיבור ומחברו וחלקם על חסרונות החיבור או מחברו) ומסביר איזו מהסיבות הביאה אותו לכתוב פירוש לכתבי היפוקרטס. {{הערה|ראה באריכות במאמרה של [[חנה כשר]] בנושא ב: [[המכלול (אתר אינטרנט)|מכלול]] תשע"ו}}
 
הראשון שבנה את ההרמנויטיקה כתחום-[[ידע]] כולל היה ה[[פילוסוף]] וההוגה ה[[דת|דתי]] ה[[גרמנים|גרמני]] [[פרידריך שליירמאכר]]. שליירמאכר הראה כי [[אנליזה (מדע)|ניתוחם]] ופרשנותם של טקסטים מכל תחום שהוא, מצריכים למעשה צורת [[חשיבה]] ועבודה שונה. לדעתו, מטרת כל פרשנות היא שחזור חוויית ה[[כותב]]. הפרשן שואף לחוות מחדש את עולמו של הכותב, אשר מתוּוך אליו על ידי הטקסט. לאחר ימיו של שליירמאכר, התרחב העיסוק של ההרמנויטיקה מעיסוק בטקסטים לעיסוק במגוון של [[התנהגות|התנהגויות אנושיות]] – כולל [[אומנות]] לצורותיה ואף [[מולטימדיה]].