בית אומיה – הבדלי גרסאות

שושלת '''בֵּית אוּמַיָּה''' ([[ערבית]]: '''بنو أمية''', בני אמיה; '''الأمويون ''', האמיים) הייתה שושלת ה[[ח'ליפה|ח'ליפים]] הראשונה של [[האימפריה המוסלמית]] אחרי תקופת ארבעת ה"[[ראשידון]]" ("ישרי הדרך": [[אבו בכר]], [[עומר בן אל-ח'טאב|עומר]], [[עות'מאן]] ו[[עלי בן אבי טאלב|עלי]]). היא נקראת על שמו של אמיה בן עבד שמס, אחד מחשובי המנהיגים בעיר [[מכה]] שמלפנילפני ה[[אסלאם]]. הח'ליפים לבית אומיה שלטו באימפריה המוסלמית מ[[דמשק]] בין [[661]] עד [[750]], ולאחר מכן שלטו ב[[ספרד]] מ-[[756]] ועד [[1031]].

שבט אומיה היה השבט הערבי האריסטוקרטי ששלט ב[[מכה]], עוד לפני תקופת ה[[אסלאם]]. השבט היה ידוע בעושרו, בהשכלת בניו ובהיותו מי שעיצב את מכה כמרחב הפולחן למקדש [[הכעבה]]. בזכות שבט אומיה הפך המקדש למוקד העיקרי לעלייה לרגל בקרב שבטי הערבים, כשלכל אחד מהשבטים הוקצה במקדש אליל מסוים. בני שבט אומיה ניצלו את עונת ה[[עלייה לרגל]] למכה כמקום קדוש לערבים הפגאנים, כדי לקדם את ענייניהם המסחריים (כהקמת שוק מרכזי למסחר) וכדי לבצר את מעמדם הפוליטי והחברתי בקרב הערבים. הופעת הנביא [[מוחמד]] סיכנה את מעמדו של השבט, משום השתייכותו של מוחמד לשבט המתחרה - ההאשמי, שעד הופעת מוחמד היה מעמדו חלש. בני שבט אומיה חששו כי קבלת האסלאם תגרום להתחזקות שבטו של מוחמד - ההאשמי -, וכך יאבד שבט אומיה את כוחו הכלכלי והפוליטי במכה. רצונו של הנביא להפוך את המקדש למקדשו היחידי של [[אללה]] פורש על ידם כניסיון של מוחמד לעצב את המקדש מחדש, כדי לשלוט בתנועת העלייה לרגל ובכך גם לשלוט במכה מבחינה מסחרית ופוליטית, מה שאיים לפגוע באינטרסים שלהם. לכן נודע שבט אומיה כגורם העיקרי שהתנגד לדת החדשה ולמבשרה, הנביא מוחמד. רוב המלחמות המשמעותיות נגד מוחמד נבעו מיוזמת שבט האומיה. לבסוף הצליח מוחמד להשתלט על העיר מכה, מעוזם של בני השבט הסורר.