הבדלים בין גרסאות בדף "מסילת הרכבת המחתרתית"

(←‏מבנה: מקורות)
"מסילת הרכבת המחתרתית" לא הייתה מתחת לפני הקרקע או התנהלה באמצעות רכבות. המסילה כללה בתוכה רשת של בתי מקלט, קודים סודיים, מקומות מסתור ומעברים סודיים.<ref>Blight, David, 2004, p. 3.</ref> [[ג'ון רנקין]] {{אנ|John Rankin (abolitionist)}}, כומר [[פרסביטריאניזם|פרביטריאני]] האמריקני, היה פעיל מרכזי במסילת הרכבת באיזור [[אוהיו]], הסביר את השם: "זה נקרא כך בגלל שמי שנכנס אליה נעלם מעיני הציבור כאילו באמת ירד מתחת לפני האדמה. לאחר שהעבדים הנמלטים נכנסו למקום המסתור [הראשון] במסילה, לא ניתן היה למצוא זכר מהם. הם הועברו בחשאי ממקום מסתור אחד למשנהו עד שהגיעו ליעד בו הם הצליחו להיות חופשיים."<ref>{{cite book|url=https://archive.org/details/ASPC0002367700|title=The soldier, the battle, and the victory : being a brief account of the work of Rev. John Rankin in the anti-slavery cause|last=Ritchie|first=Andrew|publisher=Western Tract and Book Society|year=1870|location=Cincinnati|pages=[https://archive.org/details/ASPC0002367700/page/n96 96]–97}}</ref>
 
למסילת הרכבת המחתרתית לא היה מטה או חומרים כתובים. המידע עבר מפה לאוזן. הבריחיםהמבריחים ידעו רק על מספר תחנות מצומצם לאורך המסילה ועל הדרכים בין התחנות הקרובות אליהם. המסייעים לעבדים הנמלטים היו [[שחורים חופשיים]], [[עמים ילידים ביבשת אמריקה|ילדים אמריקאים]], [[התנועה לביטול העבדות|פעילים לבנים בתנועה לסיום העבדות]] ועבדים משוחררים.<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.nationalgeographic.org/maps/undergroundrailroad/|הכותב=National Geographic Society|כותרת=The Underground Railroad|אתר=National Geographic Society|תאריך=2011-11-16|שפה=en|תאריך_וידוא=2021-06-26}}</ref><ref>{{צ-מאמר|שם=OF WATERWAYS AND RUNAWAYS: REFLECTIONS ON THE GREAT LAKES IN UNDERGROUND RAILROAD HISTORY|קישור=http://hdl.handle.net/2027/spo.act2080.0050.320|כתב עת=Michigan Quarterly Review|שנת הוצאה=Summer 2011|כרך=L|מחבר=Tiya Miles}}</ref> בקרב לבנים שפעלו לאורך המסילה היו לא מעט אנשי דת שראו בעבדות כמנוגדת לאתיקה של ישו.
 
במקרים בהם נתפסו העבדים הנמלטים, הם נאלצו לחזור לעבדות, אלו שנתפסו מסייעים בהברחת עבדים נעצרו ונשלחו לכלא. מסלולי הבריחה היו חמקמקים וחשאיים, וגם כיום, שנים לאחר מכן, ניתן רק לשער את השיטות בהן נקטו המבריחים. כמו כן, כמעט ולא קיימות עדויות דוקומנטריות המעידות על קיום הארגון. מרבית הידע נאסף מזיכרונות של אנשים שניהלו את הארגון בפועל. ההשערות אומרות כי בין 15,000-20,000 עבדים עברו את המסע אל החופש. לדוגמה - העבדים במחוז קולומביה הצטמצמו מ 4694 עד 640 על ידי "רכבת תחתית וחטיפות פלוניות".{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Buckmaster, Henrietta|שם="The Underground Railroad."|כתב עת=The North American Review 246, no. 1|עמ=142-49|שנת הוצאה=1938}}}}