עיקול – הבדלי גרסאות

'''עיקול''' הוא החרמת רכוש, בדרךאו כללכספים, כזהבין המצוישמצויים בידי לווה,החייב בידיבעת המלווההטלת אוהעיקול גורםובין מוסמךשהחייב יהיה זכאי להם מטעמובעתיד. עיקול מוצא בדרך כלל לפועל באחד משלושה מקרים עיקריים: כאשר הלווהלווה לא עמד בתנאי הפירעון של הלוואה, שהנכס המעוקל שועבד, שימש ערבון או שימש בטוחה לפרעונה; כאשר אדם קיבל מוצר או שירות מסוים לפי הסכמה או חוזה, אך לא פרע את התמורה שנקבעה להם בחוזה; וכאשר השלטון מכריז, בידיעת בעל הנכס או שלא בידיעתו, על דרישה לתשלום או העברת הנכס לידי השלטון. ברוב המקרים חייב הנושה לבצע הליך חוקי כדי לזכות בצו שיאפשר עיקול הנכס, פעמים רבות באמצעות צו עיקול הניתן בידי [[בית משפט]] ונאכף בידי ה[[הוצאה לפועל]]. רשויות שלטוניות, כמו [[רשות מיסים|רשות המיסים]], [[ביטוח לאומי|המוסד לביטוח לאומי]], [[עירייה]] וגורמים הפועלים מטעמם רשאים להוציא צווי עיקול כרצונם, גם ללא צו בית משפט. (לדוגמה, הטלת עיקול על חשבון הבנק מטעם [[חברה פרטית]] הגובה חובות עבור העירייה.

הליך עיקול מתחיל בהוצאת צו ומסירתו לחייב. בצו יצויינו סיבת העיקול, התוקף החוקי לעיקול וכן פרטי ה[[רכוש]] שיעוקלו אם לא יפרע החוב. בדרך כלל ניתן לחייב פרק זמן כדי לאפשר לו לסלק את חובו.

אם לא פרע את החוב, מוחרם הרכוש ונמסר לזוכה במטרה לממשו. בדרך כלל ניתנת לחייב [[התראה]] לפני מתן צו עיקול, אך לעיתים קרובות, ומחשש להברחת נכסים, מאפשר בית משפט להוציא צו עיקול במעמד צד אחד (שהוא בעל החוב) ובלי שתינתן לחייב אפשרות להתגונן לפני מתן הצו, אלא רק אחריו.

* '''במטלטלין''' (ריהוט, [[מכשירי חשמל ביתיים|מכשירי חשמל]], וכדומה) מתנהל ההליך על ידי נציגים של [[הרשות לאכיפה וגבייה]] במקום בו נמצאים המטלטלין – [[דירה|דירתו]], [[משרד|משרדיו]] או [[מחסן|מחסניו]].

* '''נכסים [[פיננסים|פיננסיים]]''' (כספים, [[חיסכון#תוכנית חיסכון|תוכניות חיסכון]], [[ניירות ערך|קופות גמל, ניירות ערך]] וכדומה) - באמצעות הודעה ל[[בנק]]ים או לגורמים אחרים המחזיקים את כספו של החייב.