חוק יסוד: הכנסת (תיקון מס' 49) – הבדלי גרסאות

'''תיקון מס' 49 ל[[חוק יסוד: הכנסת]]''', הידוע בכינוי '''החוק הנורווגי''', נחקק ב-16 ביוני [[2020]], ומאפשר ל[[חבר הכנסת]] המכהן כ[[שר]] או כ[[סגן שר]] להתפטר מהכנסת, ובמקומו ייכנס לכנסת המועמד הבא ברשימת המועמדים לכנסת אליה משתייך חבר הכנסת שהתפטר. במקרה שחבר הכנסת שחברותו הופסקה יחדל מלכהן כשר או כסגן שר, או ימונה ל[[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]], [[ראש הממשלה החלופי]], [[ראש הממשלה בפועל]] או [[ממלא מקום ראש הממשלה (ישראל)|ממלא מקום ראש הממשלה]], תחודש חברותו בכנסת והאחרון שנהיה לחבר כנסת מבין חברי רשימתו, יחדל מלכהן. החוק אינו מוגבל בזמן והוא מאפשר התפטרות של עד שליש מחברי הכנסת מאותה סיעה.<ref>[https://fs.knesset.gov.il/23/law/23_lsr_573903.pdf חוק יסוד: הכנסת (תיקון מס' 49)], ס"ח 2800 מ-16 ביוני 2016</ref>. התיקון מכונה "החוק הנורווגי" על פי סעיף דומה בחוקה הנורווגית.

ב[[חוקה]] הנורווגית, סעיף מספר 62 מחייב את כל שרי ה[[ממשלה]] שנבחרו בממשלה הנוכחית להתפטר מתפקידם ב[[פרלמנט]] ולפנות את מקומם לבאים בתור ברשימות ה[[מפלגה]] אליה הם משתייכים. החוק קיים ב[[נורווגיה]] וגם במדינות אחרות כגון [[שוודיה]], [[הולנד]] ו[[צרפת]]. בנורווגיה ובשוודיה רשאים השרים שהתפטרו מהממשלה לחזור ולכהן בפרלמנט במקום אלו שהחליפו אותם לעומת הולנד וצרפת שבהן האפשרות הזו איננה קיימת.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.idi.org.il/articles/26069|כותרת=החוק הנורווגי במציאות הישראלית|אתר=www.idi.org.il|שפה=he|תאריך_וידוא=2021-05-09}}</ref>. המינוח המדויק לחוק הוא "חוק חבר פרלמנט מחליף (Alternate Member Bill)" אך הוא ידוע בכינויו "החוק הנורווגי". מקור הכינוי "החוק הנורווגי" נעוץ בעובדה שהפרלמנט בנורווגיה היה הראשון שחוקק חקיקה המונעת כפל כהונה בפרלמנט וברשות המבצעת בשנת [[1828]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.knesset.gov.il/committees/heb/material|הכותב=דן אבנון|כותרת=החוק הנורבגי בעידן של המהפכה המשטרית|אתר=www.knesset.gov.il|תאריך=2000|תאריך_וידוא=2021-05-09}}</ref>.

"הפקידים המועסקים ב[[משרדי הממשלה]], למעט מזכירי המדינה [סגני שרים], וכן פקידים וגמלאי חצר המלוכה, אינם יכולים להיבחר לנציגים בפרלמנט. כלל זה חל גם על פקידים בשירות החוץ. חברי מועצת המדינה [הממשלה] אינם רשאים להשתתף בישיבת הפרלמנט כנציגים נבחרים בעודם משמשים כחברי מועצת המדינה. כלל זה חל גם על מזכירי המדינה."<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.knesset.gov.il/committees/heb/material/data/H30-01-2007_9-09-17_mmm.doc|הכותב=אביטל אפל ויהודית גלילי|כותרת=החוק הנורווגי: אוסף מקורות|אתר=הכנסת|תאריך=פברואר 2003}}</ref>.

בשנת [[2015]] חוקקה [[הכנסת]] כ[[הוראת שעה]] לתקופת כהונתה של [[הכנסת העשרים]] את תיקון מס' 42 לחוק יסוד: כנסת שכינויו, "[[החוק הנורווגי הקטן]]".{{הערה|[https://fs.knesset.gov.il/20/law/20_lsr_313649.pdf חוק–יסוד: הכנסת (תיקון מס' 42 והוראת שעה)], ס"ח 2500 מ-6 באוגוסט 2015}}. בסיסו בחקיקת סעיף 42ג ובהרחבת סעיף 43. החוק קבע כי שר או סגן שר רשאים להתפטר מתפקידם כחברי כנסת ולפנות את מקומם לבא בתור שברשימות המפלגה אליה הם משתייכים. אם ירצה חבר כנסת שהתפטר מתפקידו לחזור אל מקומו כחבר כנסת והיה וחבר הכנסת שחברותו הופסקה יחדל מלכהן כשר או כסגן שר, או ימונה לתפקיד ראש הממשלה, ראש הממשלה החלופי, ראש הממשלה בפועל או ממלא מקום ראש הממשלה, תחודש חברותו בכנסת והאחרון שנהיה לחבר כנסת מבין חברי רשימתו, יחדל מלכהן. על פי הוראות התיקון, חבר הכנסת אחד בלבד מכל רשימת מועמדים רשאי להפסיק את חברותו בכנסת בהתאם לסעיף זה.

:מטרת תיקון זה היא להתיר לחבר הכנסת שמכהן כשר או כסגן שר להפסיק את חברותו בכנסת לתקופה שבה הוא מכהן בתפקידו ברשות המבצעת, בראש ובראשונה כדי להבטיח כי לסיעות ה[[קואליציה]] יהיו מספיק חברי הכנסת שיכולים להתמקד בעבודה הפרלמנטרית. יש בכך כדי לשפר את עבודת הכנסת ואת הייצוג של הציבור בדיונים בכנסת ובוועדותיה, וכן לאפשר למספר לא מבוטל של שרים וסגני שרים להתמסר לעבודתם ב[[הרשות המבצעת|רשות המבצעת]].{{הערה|[https://fs.knesset.gov.il/23/law/23_ls1_572825.pdf הצעת חוק־יסוד: הכנסת (תיקון מס' 49) (הפסקת חברות בכנסת של חבר הכנסת המכהן כשר או כסגן שר}], ה"ח הכנסת 841 מ-1 ביוני 2020}}.

בעקבות אישור החוק הנורווגי, נכנסו 12 חברי כנסת חדשים לכנסת ה-23 במקום שרים שפינו את מקומם. מתוך [[מפלגת ש"ס]] הצטרפו שני חברי כנסת, מתוך מפלגת "[[כחול לבן (רשימה)|כחול לבן]]" ארבע חברות כנסת, ומתוך מפלגת "[[יש עתיד]]" חבר כנסת אחד, מתוך מפלגת "[[הליכוד]]" נכנסו שני חברי כנסת ומתוך מפלגת "[[יהדות התורה]]" נכנסו שלושה חברי כנסת.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.maariv.co.il/news/politics/Article-768841|כותרת=חברי הכנסת הכריעו: "החוק הנורווגי" אושר בקריאה ראשונה|אתר=www.maariv.co.il|תאריך_וידוא=2021-05-09}}</ref>.

עם הקמתה של [[ממשלת ישראל ה-36]] התפטרו מהכנסת 16 שרים, ובמקומם נכנסו לכנסת 16 חברי כנסת חדשים: שלושה מ"[[יש עתיד]]", שלושה מ"[[כחול לבן (רשימה)|כחול לבן]]", שניים מ"[[ימינה]]", שלושה מ"[[ישראל ביתנו]]", שניים מ"[[תקווה חדשה (מפלגה)|תקווה חדשה]]" ,שתיים מ"[[מרצ]]" ואחת מ"[[מפלגת העבודה הישראלית|העבודה]]" .{{הערה|[https://main.knesset.gov.il/News/PressReleases/Pages/press160621C.aspx 13 חברי כנסת חדשים שנכנסו לכנסת במסגרת החוק הנורבגי, הצהירו אמונים במליאת הכנסת], באתר הכנסת, 16 ביוני 2021{{ש}}{{כיפה|חדשות כיפה|בליץ השבעות: היום יכנסו הח"כים החדשים במסגרת החוק הנורווגי|חדשות/פוליטי/1112019-בליץ-השבעות-היום-יכנסו-החכים-החדשים-במסגרת-החוק-הנורווגי/|16 ביוני 2021}}{{ש}}[https://www.youtube.com/watch?v=TOuHJw2wXhc&ab_channel=כאןחדשות בשירות החוק הנורווגי: 14 ח"כים חדשים ייכנסו לכנסת], בערוץ [[יוטיוב]] של [[כאן חדשות]], 15 ביוני 2021}}.

החוק הנורווגי מאפשר את התפטרותם מהכנסת של שרי ממשלה וסגני שרים על מנת לפנות מקום לבאים בתור ברשימותיהם. הוספת תשלום השכר לחברי הכנסת החדשים ולעוזריהם גורמת לעלייה בהוצאות הכנסת. ישנה גם הוצאה על בניית לשכות חדשות לשרים שלא יתפקדו כחברי כנסת ועל כן לא יהיו זכאים ללשכות במשכן הכנסת. ב-2007 העריך מרכז המידע והמחקר של הכנסת את העלות הנוספת עבור כל ח"כ שנכנס לכנסת במקום שר מתפטר ב-1.502 מיליון שקלים, מתוכם 412 אלף שקלים הם עלות חד פעמית (הקמת לשכה).<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://fs.knesset.gov.il/globaldocs/MMM/a15c6b58-e9f7-e411-80c8-00155d010977/2_a15c6b58-e9f7-e411-80c8-00155d010977_11_8973.pdf|הכותב=יונתן ארליך|כותרת=החוק הנורבגי - אומדן עלות|אתר=הכנסת|תאריך=9 בינואר 2007}}</ref>.