מלבד זאת אני סבור שיש להרוס את קרתגו – הבדלי גרסאות

קאטו רחש איבה עמוקה לקרתגו וחשש מפניה{{הערה|פלוטרכוס, '''חיי אישים''', קאטו הזקן, פרקים כו–כז.}} - רגשות שנבעו משנותיו כחייל במהלך [[המלחמה הפונית השנייה]]{{הערה|גם חוקרים מודרניים כגון [[ישראל שצמן]], [[מ. קארי]] ו[[תיאודור מומזן]] מחזיקים בדעה זו}}. בעקבות ביקור רשמי שערך בקרתגו בשנת [[160 לפנה"ס|153 לפנה"ס]] השתכנע סופית, במילותיו של ההיסטוריון [[תאודור מומזן]], "כי רומא לא תהיה בטוחה בקיומה כל עוד לא תיכחד קרת-חדשה (קרתגו) מתחת השמים"{{הערה|1=תאודור מומזן, '''דברי ימי רומא''', כרך א', תרגום [[דוד קלעי]], [[הוצאת מסדה]], תשכ"א, עמ' 323}}. עם חזרתו לרומא החל במסע תעמולה בסנאט שמטרתו הייתה הכרזת מלחמה על קרתגו והשמדתה, מסע שיסוד מרכזי בו הייתה חזרתו על הסיסמה. לפי פרופ' מ. קארי{{הערה|1= מ. קארי, '''דברי ימי רומא, עד סוף תקופת קונסטאנטינוס''', הוצאת ש. פרידמן, תל אביב, עמ' 197}}, השילוב בין אישיותו "מהלכת האימה" של קאטו לבין השימוש החוזר ונשנה בפתגם בנאומיו הובילו לבסוף להכרזת המלחמה (כאשר הזדמנה עילה לכך). עדות נוספת ליעילותה של ה[[רטוריקה]] של קאטו היא בכך שיריביו האידאולוגיים בסנאט, שהתנגדו להכרזת המלחמה, אימצו את הסיסמה בשינוי קל: [[פובליוס קורנליוס סקיפיו נאסיקה קורקולום]] נהג לסיים את נאומו בכך שאמר "'''סוף דבר, סבורני שיש לקיים את קרתגו'''"{{הערה|שם=first}}.

 

 

בספרות העברית המקצועית וכן בשימוש הנרחב אין אחידות בתרגומו של המשפט. בעוד חוקרים מודרניים, כגון ההיסטוריון [[ישראל שצמן]], [[תרגום|מתרגמים]] את המשפט כ"מלבד זאת אני סבור שיש להרוס את קרתגו"{{הערה|1=ישראל שצמן, '''תולדות הרפובליקה הרומית''', [[הוצאת מאגנס]], ירושלים, 1989, עמ' 203}}, בתרגומים מוקדמים יותר, כגון תרגומו של [[יוסף ליבס]] ל"חיי אישים" של פלוטרכוס, מתורגם הפתגם כך: "סוף דבר סבורני שיש להחריב את קרתגו"{{הערה|שם=first}}. במהדורה הראשונה לספרו של אלקושי "אוצר פתגמים וניבים לאטיניים"{{הערה|1=גדליה אלקושי, '''אוצר פתגמים וניבים לטיניים''', תל אביב: [[י' שרברק]], 1959}} תורגם המשפט לנוסח "מלבד זה דעתי היא, שמן ההכרח להחריב את קרתגו", ובמהדורה השנייה{{הערה|שם=ge}} תורגם המשפט כ"מלבד זאת סבורני כי יש להחריב את קרתגו".