הבדלים בין גרסאות בדף "השיטה האינקוויזיטורית"

מ
הגהה
מ (הגהה)
החל משנת [[1198]], האפיפיור [[אינוקנטיוס השלישי]] הוציא סדרת הוראות לביצעה רפורמה במערכת בתי המשפט הכנסייתית. על פי התהליך החדש שופט כנסייתי כבר לא נדרש שהקורבן יאשים חשוד באופן רשמי. במקום זאת, בית משפט כנסייתי יכול לזמן ולחקור עדים מיוזמתו. אם עדותם של אותם עדים האשימה אדם בפשע, ניתן היה לזמן אותו אדם ולשפוט אותו. בשנת 1215 אישרה [[ועידת לטראנו הרביעית]] את השימוש בשיטה האינקוויזיטורית. המועצה אסרה על אנשי דת לערוך משפטים על ידי דו-קרב או במשפט האל.
 
כתוצאה מכך, בחלקים מיבשת אירופה הפכו בתי המשפט הכנסייתיים, הפועלים על פי השיטה האינקוויזיטורית, לשיטה הדומיננטית לפיה נדונו סכסוכים. בצרפת הפעילו ה[[פרלמנט (ממלכת צרפת)|הפרלמנטיםפרלמנטים]], בתי משפט להדיוטות, גם הליכי חקירה{{הערה|Richard M. Fraher, "IV Lateran's Revolution in Criminal Procedure: the Birth of inquisitio, the End of Ordeals and Innocent III's Vision of Ecclesiastical Politics", in Studia in honorem eminentissimi cardinalis Alphonsi M. Stickler, ed. Rosalius Josephus Castillo Lara. Rome: Salesian Pontifical University (Pontificia studiorum universitas salesiana, Facilitas juris canonici, Studia et textus historie juris canonici, 7), 1992, p. 97–111}}.
 
אולם ב[[אנגליה]], המלך [[הנרי השני]] הקים בתי משפט חילוניים נפרדים במהלך [[1160]]. בעוד שבתי המשפט הכנסייתיים באנגליה, כמו אלה ביבשת, אימצו את השיטה האינקוויזיטורית, בתי המשפט החילוניים פעלו לפי המשפט המקובל והמשיכו לפעול על פי ההליך האדברסרי. בשנת 1215 עוגן עקרון זה כסעיף 38 ב[[מגנה כרטה]]: {{ציטוטון|שום שופט מהיום והלאה יעמיד למשפט, בהאשמה לא נתמכת משלו, ללא עדים אמינים שהובאו למטרות אלה}}{{הערה|''"No bailiff for the future shall, upon his own unsupported complaint, put anyone to his law, without credible witnesses brought for this purposes."''}}.
 
המדינה הראשונה שאיצמהשאימצה לחלוטין את השיטה האינקוויזיטורית הייתה [[האימפריה הרומית הקדושה]]. ההליך המשפטי החדש הונהג כחלק מהרפורמציה של וורסמר בשנת [[1498]] ולאחר מכן ה-Constitutio Criminalis Bambergensis משנת [[1507]]. אימוץ ה-Constitutio Criminalis Carolina בידי [[קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]], הפך את השיטה האינקוויזיטורית לחלק מחוקת האימפריה. רק לאחר ש[[נפוליאון בונפרטה]] הכניס לתוקף את קוד ההליך הפלילי הצרפתי (code d'instruction criminelle), ב-[[16 בנובמבר]] [[1808]], הסתיימו הליכי השיטה האינקוויזיטורית בכל שטחי גרמניה.
 
בהתפתחות שיטות המשפט המודרניות במהלך [[המאה ה-19]], רוב שיטות המשפט עסקו ב[[קודיפיקציה]] של החוק הפלילי והחוק האזרחי. במקרים רבים מאוד נערכה גם קודיפיקציה של סדרי הדין. דרך התפתחות היסטורית זו של קודיפיקציה של החוק, אימצו רוב ארצות אירופה הקונטיננטלית את השיטה האינקוויזיטורית. תהיה זו הכללה לומר כי שיטות משפט מקובל נוטות לשיטה האדברסרית ואילו שיטות משפט קונטיננטלי נוטות לשיטה האינקוויזיטורית, ואכן המנהג הרומי העתיק של ה[[בוררות]] הייתה הדוגמה העתיקה ביותר לשיטת משפט אדברסרית. ישנם כמה מקומות בהן נהוגה שיטה מעורבת, ולדוגמה [[סקוטלנד]], [[קוויבק]] ו [[לואיזיאנה]] שהמשפט המהותי בהן נוטה לשיטה הקונטיננטלית, אך המשפט הפרוצדורלי הוא אדברסרי, עקב השפעת הארצות דוברות האנגלית.
 
==הפרכת מיתוסים==
455

עריכות