שומר שכר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ויקיזציה |
עורך מתחיל (שיחה | תרומות) הוספת קישורים |
||
שורה 4:
== שומר שכר לעומת סוגי שומרים אחרים ==
המשנה במסכת [[בבא מציעא]] מפרטת ארבעה סוגי שומרים: [[שומר חינם]], שומר שכר, שוכר ושואל.{{הערה|{{משנה|בבא מציעא|ז|ח}}.}}
כלומר, על פי [[משנה|המשנה]], קיימים ארבעה 'דגמים' של שומרים: שני ה'דגמים' הראשונים מתייחסים לאדם שתפקידו קשור אך ורק לשמירה והשאלה היא אם הוא מקבל שכר על שמירתו - שומר חינם, הוא שומר שאינו נוטל שכר על שמירתו, ושומר שכר, הוא שומר הנוטל שכר על שמירתו. שני ה'דגמים' האחרונים מתייחסים לאדם שיש לו רשות להשתמש בחפץ של חברו, ובמקביל לרשות זו מוטלת עליו החובה לשמור על החפץ: שואל הוא מי שאינו משלם על הרשות להשתמש בחפץ ולכן 'כל ההנאה שלו' ואילו השוכר משלם על השימוש בחפץ.
שורה 15:
אחריותו של שומר שכר כוללת שני מרכיבים. החיוב לשמור וחובת השיפוי על אובדן הנכס או על נזקו.{{הערה|שם=כהנא-חוק|ברוך כהנא, '''חוק לישראל – שומרים''' 4 (כרך ראשון, נחום רקובר עורך, 1998)}}
נראה כי החיוב לשמור את הנכס הוא, בעיקרו, חיוב הסכמי. בסיסית, התורה מטילה על כל אדם אחריות להציל את ממון חברו מהפסד – "השב תשיבנו לו",{{הערה|
התחייבותו של השומר לשמור את הנכס למען בעליו אינה צריכה אפוא ביסוס מיוחד, משום שדינה ככל התחייבות של אדם לבצע מלאכה או שירות בעבור אדם אחר.{{הערה|שם=כהנא-חוק}} עם זאת, מקור תוקפו של חיוב השיפוי הוא פרשת השומרים ([[שמות]] כב, ט-יב), המטילה על השומר חובת תשלום אם הנכס אבד או ניזוק.{{הערה|שו"ת הריטב"א, סימן קצט (הובא בבית יוסף, חו"מ, סו, מא)}}
שורה 22:
== אחריות במקרה של גניבה ואבידה ==
אחריותו של שומר שכר חמורה מאחריותו של שומר חינם. חכמים מפרטים ב[[גמרא]] ששומר חינם חייב רק ב"פשיעה", כלומר כשהתרשל בשמירה; ואילו שומר שכר חייב גם ב"[[גנבה|גניבה]] ו[[אבדה|אבידה]]", ופטור רק ב"[[אונס (הלכה)|אונס]]", כלומר בנזק שאירע לפיקדון שהופקד לשמירתו מחמת כוח עליון.{{הערה|{{בבלי|בבא מציעא
אולם יש מקרים בהם הגניבה או האבידה אירעו מחמת פשיעה, ואף שומר חינם חייב בה, ולעומת זאת, יש מקרים של גניבה או אבידה שאי אפשר למנוע אותה, ולכן היא בגדר אונס, ואף שומר שכר פטור בה. כלומר, יהיה זה מוטעה להבין את המונח "גניבה ואבידה" באופן דווקני, אלא יש להבינו כמונח המייצג את כל מקרי הביניים שבין מקרי "פשיעה" לבין מקרי "אונס".{{הערה|ברוך כהנא, "אחריותו של שומר שכר" '''פרשת ויצא''' גיליון מס' 269 (תשס"ז)}}
"גניבה" כהגדרתה גורמת לנזק שהשומר אינו יודע עליו בשעת ביצועה, וממילא השומר אינו יכול למנוע את הנזק בשעת מעשה. אולם, עצם זה שהשומר אינו יודע על הגניבה, משמע שהוא אינו משגיח על הנכס ולכן יש בכך כדי להטיל עליו את האחריות לגניבה, כלומר עליו לשלם לבעלים את שווי הנכס שנגנב. השומר היה צריך לחזות מראש את האפשרות שהנכס ייגנב, ולהיות בסמוך אליו, וכך הגניבה לא יכולה הייתה לצאת לפועל. משום כך, שומר שכר אחראי במקרה של גניבה, כפי שהתורה אומרת: "אם גנב יגנב מעמו – ישלם לבעליו".{{הערה|{{תנ"ך|שמות
"אבידה" דינה כגניבה שכן בשני המקרים על השומר מוטלת האחריות להשגיח על הנכס.{{הערה|ברוך כהנא, '''חוק לישראל – שומרים''' 221 (כרך ראשון, נחום רקובר עורך, 1998)}} דינו של שומר שכר במקרה של אבידה איננו מפורש בתורה אך מובן שמי שמאבד חפץ כלשהו נחשב פחות רשלן מאשר מי שפשע. מאידך, המאבד מתרשל יותר מאשר מי שנגנב ממנו. על כן, מאחר ששומר שכר מחויב על גניבה, קל וחומר שהוא חייב גם על אבידה.{{הערה|הרב יאיר קאהן, "ארבעת השומרים – מבוא", '''בית המדרש הווירטואלי ע"ש ישראל קושיצקי.'''}}
== הטעם להחמרת אחריותו של שומר שכר ==
לפי [[תלמוד ירושלמי|התלמוד הירושלמי]], הטעם להחמרת אחריותו של שומר שכר הוא ההנאה שהוא מפיק מן השמירה: "שואל, לפי שנהנה את הכל, משלם את הכל. שומר שכר והשוכר, לפי שנהנה מקצת ומהנה מקצת, נשבע מקצת ומשלם מקצת. שומר חינם, שאין לו הנייה, נשבע ויוצא".{{הערה|{{ירושלמי
ניתן להבין זאת כקביעה לפיה ככל שהשומר נהנה יותר כך ראוי להטיל עליו אחריות כבדה יותר.{{הערה|
== גניבה במצבי אונס ==
| |||