סאטון הו – הבדלי גרסאות

=== בזיל בראון וצ'ארלס פיליפס 1938–1939 ===

בשנת [[1910]] נבנה במרחק קצר מהתילים בית בן חמישה עשר חדרים, ובשנת [[1926]] נרכשו הבית ואדמותיו על ידי [[קולונל]] פרנק פריטי (Frank Pretty), קצין צבא בדימוס שהתחתן זה מקרוב. בשנת [[1934]] הלך קולונל פריטי לעולמו והותיר אחריו את רעייתו אדית פריטי (Edith Pretty) ובנו רוברט דמפסי פריטי. בעקבות אובדנה החלה אדית פריטי למצוא עניין ב[[ספיריטואליזם]] ובקשר בין החיים למתים.<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.eadt.co.uk/news/features_2_483/the_woman_who_gave_us_sutton_hoo_1_78723|כותרת=The woman who gave us Sutton Hoo|אתר=באתר העיתון East Anglian Daily Times - ראה eadt.co.uk|תאריך=דצמבר 2006}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=http://archmusicman.blogspot.com/2014/11/mrs-pretty-and-sutton-hoo-little-about.html|כותרת=Mrs Pretty and Sutton Hoo|אתר=באתר הבלוג http://archmusicman.blogspot.com/|תאריך=נובמבר 2014}}</ref> באורח יוצא דופן התגליות המדהימות בסאטון הו הם פרי חזונה ודמיונה העשיר של אדית פריטי שככל הנראה השתכנעה להאמין באוצר הטמון בתל מספר 1 בעקבות חיזיון של מסע לוויה מלכותית שהופיע בחלומה. עוד סופר על הגברת פריטי כי ראתה פעם, בשעות בין ערביים, דמות של לוחם חמוש ניצבת על תל מספר 1, וכי העסיקה מדיום, איש-[[דאוזינג]], שניבא כי בתחתית התל מצוי מטמון זהב. היא כה השתכנעה בקיומו של האוצר עד שפנתה במכתב לגאי מיינארד (Guy Maynard) מ[[מוזיאון]] איפסוויץ' בבקשה שיאתר עבורה [[ארכאולוג]] שיסייע לה בחשיפת האוצר שהאמינה בקיומו. כתוצאה מכך נשלח אליה בזיל בראון, שלא היה ארכאולוג מוסמך אלא מי שלמד את המקצוע מתוך ניסיון רב שצבר ב[[חפירה ארכאולוגית|חפירות]] אתרים מ[[התקופה הרומית]] בשליחות המוזיאון. הוא היה האיש המתאים למשימה בהכירו היטב את הקרקעות בסאפוק ובהיותו בעל ידע רב באתרים במחוז אותו תר רבות על אופניו.<ref name=":1">{{קישור כללי|כתובת=http://www.wuffings.co.uk/MySHPages/SHTreasure/SHDiscovery.htm|הכותב=Sam Newton|כותרת=Sutton Hoo: Burial-Ground of the Wuffings|אתר=באתר wuffings.co.uk}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.bbc.com/news/uk-england-suffolk-55877934|הכותב=Kate Scotter|כותרת=The Dig: Who was Sutton Hoo archaeologist Basil Brown|אתר=באתר bbc.com}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.suffolkarchives.co.uk/collections/getrecord/GB173_HD3096|כותרת=Basil Brown Archive|אתר=באתר ארכיון מחוז סאפוק suffolkarchives.co.uk}}</ref>[[קובץ:Sutton Hoo map.svg|ממוזער|338x338px|מיקום התילים בסאטון הו]]ביום שני ה-[[20 ביוני]] [[1938]] הגיע בראון לסאטון הו. ביומנו הוא מתאר כיצד הגברת פריטי הראתה לו את התילים באתר בעודה מודאגת מממדיהם הגדולים. היא הציעה לו שכר של 30 [[שילינג]] לשבוע, סידורי לינה, והמליצה להתחיל את העבודה בחפירה בתל מספר 1, בו היא הייתה בטוחה, טמון "משהו מיוחד". בתחילה בוצע [[קידוח ופיצוץ|קידוח]] גישוש בתל מספר 1 באמצעות [[מקדח בורות|מקדח]] ארוך שהכינה הגברת פריטי, אך הקידוח לא הביא לתוצאות כלשהן.<ref>{{צ-ספר|מחבר=Martin O. H. Carver|שם=Sutton Hoo A seventh-century princely burial ground and its context|מקום הוצאה=London|מו"ל=British Museum Press|שנת הוצאה=2005|כרך=Part I Design|עמ=3|קישור=https://martincarver.com/sites/martincarver.com/files/sutton-hoo/Carver-Sutton-Hoo-Report-Part1.pdf|פרק=1}}</ref> בראון ציין ביומנו כי דגימות הקרקע שהוצאו בקידוח שימשו אותו מאוחר יותר כשהחלה החפירה הממשית בתל מספר 1. בהמשך, ולאחר התייעצות עם מומחים ממוזיאון איפסוויץ', עלה בידי בראון לשכנע את הגברת פריטי להתנסות בהתחלה בחפירת תל מספר 3 הסמוך, שהיה קטן יתר. בראון, בסיועם של שני עובדים מהאחוזה וכלים שהושאלו מהגנן, החל בחפירת [[חתך ארכאולוגי|חתך]] מצדו המזרחי של התל במטרה לחשוף את פני השטח בקרקעית. תוך התקדמות לעבר מרכז התל הוא הרחיב את החתך עד שנתקל בבור [[קבורה|קבר]] עם אדמת מילוי כהה. כאן הוא גילה קבר [[שריפת גווייה|שריפה]] אנגלו-סקסוני ייחודי, שנשדד בעבר, ובו משטח עשוי עץ [[אלון]] באורך כ-1.7 מטר וברוחב כ-40 ס"מ שהונח בכיוון מזרח-מערב. בין הממצאים שבכל זאת נותרו לאחר השוד נמצאו שרידים עשויים [[עצם]] מגולפת, שייתכן והיו חלק מארון קבורה מקושט, חלקים של [[גרזן]] [[ברזל]] (פרנסיסקה{{אנ|Francisca}}- francisca) שנדיר למצוא בחפירות באנגליה, מכסה [[ארד|ברונזה]] של כד מטיפוס מיובא מ[[המזרח התיכון]] (גם הוא נדיר באנגליה) וחלק מ[[קמע]] עשוי [[אבן גיר]] ועליה כנראה חריתה של [[ניקה|אלת ניצחון]] מכונפת.<ref name=":1" />

 

בראון החל בחפירת תל מספר 1 ב[[מאי]] [[1939]]. כמו בעבודתו בשנת 1938 הוא החל ביצירת חתך בצדו המזרחי של התל. תוך זמן קצר הוא החל להיתקל במסמרי ספינה (גדולים יותר מאלה שמצא בתל מספר 2), אך הפעם הם נמצאו בשורות מסודרות, ולא מפוזרים באי סדר כמו המסמרים בתל מספר 2. בהבינו את משמעות הממצא, וחשיבותה העצומה של תגלית קבר ספינה בשלמותו, הוא מיהר להתייעץ עם המוזיאון באיפסוויץ' ושינה את שיטת החפירה כדי להימנע מפגיעה אפשרית בשרידי הספינה. מהלכו זה איפשר לחשוף באופן מלא את הטביעה המושלמת של גוף הספינה באדמת הקבר. לאחר מספר שבועות בהם הסיר בזהירות עפר מגוף הספינה, הוא הגיע לשכבה של חדר הקבורה שנמצא במרכז בטן הספינה.<ref name=":1" />