מסילת הרכבת המחתרתית – הבדלי גרסאות

למסילת הרכבת המחתרתית לא היה מטה או חומרים כתובים. המידע עבר מפה לאוזן. המבריחים ידעו רק על מספר תחנות מצומצם לאורך המסילה ועל הדרכים בין התחנות הקרובות אליהם. המסייעים לעבדים הנמלטים היו [[שחורים חופשיים]], [[עמים ילידים ביבשת אמריקה|ילדים אמריקאים]], [[התנועה לביטול העבדות|פעילים לבנים בתנועה לסיום העבדות]] ועבדים משוחררים.<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.nationalgeographic.org/maps/undergroundrailroad/|הכותב=National Geographic Society|כותרת=The Underground Railroad|אתר=National Geographic Society|תאריך=2011-11-16|שפה=en|תאריך_וידוא=2021-06-26}}</ref><ref>{{צ-מאמר|שם=OF WATERWAYS AND RUNAWAYS: REFLECTIONS ON THE GREAT LAKES IN UNDERGROUND RAILROAD HISTORY|קישור=http://hdl.handle.net/2027/spo.act2080.0050.320|כתב עת=Michigan Quarterly Review|שנת הוצאה=Summer 2011|כרך=L|מחבר=Tiya Miles}}</ref> בקרב לבנים שפעלו לאורך המסילה היו לא מעט אנשי דת שראו בעבדות כמנוגדת לאתיקה של ישו.

 

 

==פעילות==

המחתרת הבריחה את העבדים מ[[מדינות הדרום]] בהן העבדות הייתה מותרת, אל המדינות הצפוניות או [[קנדה]] בהן העבדות נאסרה ובכך סייעה לשחרורם של אלפי עבדים. על פי הערכה שנעשתה, 100,000{{דרושה הבהרה|סיבה=לפי גוף הערך המספר קטן בהרבה}} עבדים ברחו באמצעות מסילת הרכבת המחתרתית. שיא פעילותה של המחתרת הייתה בין השנים [[1810]] ל-[[1850]], והיא נחשבת לאחד הגורמים אשר הובילו ל[[מלחמת האזרחים בארצות הברית]] ולביטול מוסד ה[[עבדות]]. בראש הארגון עמדו חברים אמריקניים ב[[התנועה לביטול העבדות|תנועה לביטול העבדות]]. בין מנהיגי המחתרת היו [[הארייט טאבמן]], [[שפחה]] שחורה אשר נמלטה בעצמה אל החופש, ו[[הנרי דייוויד תורו]], מה[[פילוסוף|פילוסופים]] החשובים של המאה ה-19, אשר הניח את היסודות התאורטיים ל[[אי-ציות אזרחי]] מטעמי מצפון. השם של הארגון נושא כפל לשון, משום שמשמעות המילה underground באנגלית הוא גם [[מחתרת]] וגם "תת-קרקעי". עם זאת, הארגון לא השתמש דווקא ברכבות על מנת להבריח את העבדים ולא היו לו מסילות משלו.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=[[הווארד זין]]|שם=היסטוריה עממית של ארצות הברית: מ-1492 ועד ימינו|מתרגם=תרגם מאנגלית: מתן קמינר; ערכו: ורד בן-ימי ואייל דותן|מו"ל=תל אביב: בבל|שנת הוצאה=תשס"ז 2007}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.pbs.org/wgbh/aia/part4/4p2944.html|כותרת=The Underground Railroad|אתר=www.pbs.org|תאריך_וידוא=2018-04-03}}}}

 

בשיא הפעילות, מעל 1,000 עבדים הוברחו כל שנה ממדינות הדרום בסיוע של הארגון, על פי [[חוק העבד הנמלט 1793|חוק העבד הנמלט משנת 1793]], נדרשו פקידים ממדינות חופשיות לסייע לבעלי עבדים או לסוכניהם שחזרו לעבדים הנמלטים, אך אזרחים וממשלות של מדינות חופשיות רבות התעלמו מהחוק, ומסילת הרכבת המחתרתית שגשגה.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=White, Deborah G. (Deborah Gray), 1949-|שם=Freedom on my mind : a history of African Americans, with documents|מקום הוצאה=Boston|קישור=https://www.worldcat.org/oclc/795173920|oclc=795173920|מו"ל=Boston : Bedford/St. Martins}}}} ההשערות אומרות כי 3,000 איש בקירוב לקחו חלק בפעילות הארגון, חלק פעלו כסוכנים שמטרתם לגייס כספים וחלק כמבריחים או כאלו המספקים מקום מסתור. המדינות אליהן הוברחו העבדים המשוחררים היו בטוחות משום שלא הסגירו חזרה את הנמלטים ואף הגישו סיוע רחב. במדינות אליהם נקלטו העבדים הם עבדו כחקלאים וסייעו בהקמת חוות שונות.