סאה בסאה – הבדלי גרסאות

 

למרות שיטתו המקילה של רבי יהודה בעניין "צד אחד בריבית", סובר רבי יהודה שהלוואת סאה בסאה אסורה, למרות שהריבית תתווסף על סכום ההלוואה רק באופן מסוים התלוי בהתייקרות מחיר הסחורה. קיימת מחלוקת [[ראשונים]] הדנה בחילוק שבין שתי האנקדוטות, פרשנות [[רש"י]]{{הערה|ב{{בבלי|בבא מציעא|סג|ב}} ד"ה רבי יהודה היא דאמר צד אחד ברבית מותר.}} רבי יהודה התיר "צד אחד בריבית" רק כאשר היא נעשה בדרך מכירה, כמו המקרה המתואר, שבו ההתניה אומרת כי במקרה שהלווה לא ישלם את סכום ההלוואה, תהפך ההלוואה למפרע למכירה, וסכום המעות יחשב כתשלום עבור חלקת הקרקע, אך במקרה שהיא נעשית בצורה הלוואה, כנידון זה - '''הלוואת''' סחורה עבור תשלום סחורה בכמות דומה, הדבר אסור.

==עד שיבוא בני==

במשנה נאמר: {{ציטוטון|לא יאמר אדם לחבירו הלויני כּוֹר חטין ואני אתן לך לגורן, אבל אומר לו הלויני עד שיבא בני או עד שאמצא מפתח}}{{הערה|{{משנה|בבא מציעא|ה|ה}}.}}. המשנה קובעת, שלמרות שאסור לאדם ללוות מאדם אחר חיטין - שהם אובייקט שאינו נחשב לכסף כמובן - ולהחזיר לו אותו בפעם אחרת דבר האסור באיסור "סאה בסאה", מותר לאדם ללוות מאדם אחר כסף כאשר הוא אינו לווה כדי להשתמש בכסף שאינו בידו באותה שעה, אלא כדי לפתור סיבה טכנית - [[מפתח (כלי)|מפתח]] של ה[[מחסן]] שבו אצורים החיטים אינו בידיו, אלא ביד בנו או שאבד ואינו יכול לפתוח זמנית את המחסן. מהמשנה אכן ניתן להסיק, כי יש לאדם באוצרו את כמות החיטים הנדרשת לו כעת ושאותה הוא לווה, אלא שמנוע הוא מלהשתמש בו מהסיבה הנזכרת. גדרי ההלכה אינם ברורים, מהו סכום המעות שמותר ללוות במקרה כזה, ורב הונא קובע את גבולות ההיתר: {{ציטוטון|יש לו סאה לוה סאה, סאתים לוה סאתים}}, כלומר - מותר לאדם ללוות חיטים בכמות של [[סאה]] אם יש לו באוצרו סאה, ויותר - בהתאם לכמות שבאוצרו. פסיקה זו מנוגדת לשיטתו של [[הלל הזקן]] החלוק על משנה זו כמוזכר בהמשך המשנה {{ציטוטון|והלל אוסר}}, ושכמותה פוסק [[שמואל (אמורא)|שמואל]] רבו.