מוזיאון בר-דוד לאמנות ויודאיקה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עדכון |
מ הוספת קישור לשמואל בונה |
||
שורה 108:
משה בר-דוד פיתח והרחיב את אוסף האמנות שלו. עם עלייתו לארץ תחום העניין המרכזי שלו היה האקספרסיוניזם הגרמני. מאוחר יותר תמונות איכותיות של ציירים אירופאים חשובים כבר לא נמצאו אלא במחירים גבוהים למדי. בלטה באוסף התמונה "אלגוריה" של הצייר היהודי [[יענקל אדלר]] (1895-1949), יליד פולין שחי בגרמניה ואחר-כך באנגליה. זו תמונה גדולת ממדים על שלושה לוחות עץ, שהייתה תלויה בחדר המוזיקה של משפחה יהודית יוצאת גרמניה בלונדון. המשפחה שעלתה ארצה גרה בחיפה אך בביתה לא היה מקום לתמונה. דבר התמונה הגיע לאזנו של בר-דוד. הייתה זו הזדמנות בלתי חוזרת. נתבקש לה מחיר סביר ביחס לערכה. התמונה עמדה הרבה שנים בחדר המרכזי בבית האספן ונדדה משם לתצוגה בתערוכות בברלין, באנגליה, בתל אביב ובירושלים. "זו הייתה המונה ליזה של האוסף," הישג יוצא דופן בכל קנה מידה. לאוסף צורפו עוד ועוד תמונות של ציירים יהודים: של ארתור קולניק - צייר בפולין ואחר כך בצרפת; אלפרד אברדם - שנמנה עם ציירי אסכולת פריס; ארתור סגל הרומני שביקר בארץ בשנות ה-30 ואחר כך השתקע באנגליה; [[מאנה כץ]] - מאמני אסכולת פריס. בבוא הזמן השקיע גם בצבירת ציורים של אמנים מקומיים. הרכישות נעשו פעמים רבות במעשה החלפה, כשתמורת ציור היה בר-דוד נותן חפץ מבוקש מתוך מגוון פריטי היודאיקה והארכאולוגיה שלו. כשהיה רוכש ציורים בכסף, או אז היה מתמקח בקשיחות להורדת המחיר. קרה גם, שרכש תמונות אחדות במחירה של תמונה אחת כשהוא מסביר לאמן שהדבר טוב לפרסומו וכי בבוא היום ממילא תעבורנה התמונות לרשות הציבור.
בהדרגה נבנה אוסף שהקיף מגוון רחב מאוד של ציירים ישראליים: [[אריה לובין]], [[יוסל ברגנר]], [[צבי מאירוביץ]]; [[אבשלום עוקשי]] ; [[אריה אלואיל]]; שמואל טפלר; [[משה רוזנטליס]]; [[שמואל בונה]]; [[פנחס ליטבינובסקי]]; [[מנחם שמי]]. אוסף התמונות של בר-דוד כיסה כל פיסת קיר שבבית. תמונות נערמו זו על זו וזו לצד זו בכל פינה. תמונתו הגדולה של יענקל אדלר ניצבה בחדר המרכזי. על טובה אשתו מספר בר-דוד: "אשתי הייתה שותפה, באין ברירה. היה לה חוש להכיר מה שטוב ומה שרע, בלי לדעת מדוע. הייתה שמחה שקבלתי משהו. אבל עוד פעם ועוד פעם?! מכרים היו אומרים לה: 'איך את יכולה אחרי שנים לסבול?' [ותשובתה]: 'אם רוצים לחיות עם מישהו יחד, צריך לוותר ולהסכים גם לדברים שלא לרוחך'... היא הייתה מתלהבת מתמונות ואהבה פורצלן וכסף". חיי המשפחה היו צנועים מאוד. "לא בזבזנו את הכסף. גם אשתי עבדה. שמרנו על רמה מסוימת. המשכורת בכל זאת עלתה קצת [עם השנים] ולא קנינו דירות ולא מגרש, אלא עוד פעם ספר, גרפיקה. היינו מקבלים לפעמים לחגים עוד איזו חצי משכורת אז הכסף הלך תמיד בכיוון הזה. עברנו לשלושה חדרים והיו אז משכירים חדר לרווקים כך זה היה מקובל בתקופה הזאת. והדודים באמריקה שלחו מדי פעם כסף לחגים."
רבקה זיו בתם היחידה של טובה ומשה בר-דוד הצטרפה לפלמ"ח ערב מלחמת העצמאות ובתום המלחמה נמנתה על מייסדי קיבוץ ברעם של תנועת "השומר הצעיר" על גבול הלבנון. רבקה התגוררה בקיבוץ עד לפטירתה בשנת 2021.
| |||