אל-חאכם (ח'ליפה פאטמי) – הבדלי גרסאות

מ
אין תקציר עריכה
מ
מ
{{מנהיג
|תפקיד1={{תפקידים מוויקינתונים}}}}
'''אל-חאכִּם בִּאמר אללה''' (ב[[ערבית]]: '''الحاكم بأمر الله''' - "השולט בצו האל") היה ה[[ח'ליפה|ח'ליף]] השישי מ[[השושלת הפאטמית]] ב[[מצרים]], אשר שלטושלט בין [[996]]–[[1021]] ב[[מצרים]].
 
אל-חאכם נולד ב[[מצרים]]במצרים ב-[[985]], וכבר בגיל 11 ירש את השלטון מאביו [[אבו מנצור נזאר אלעזיז]]. העברת השלטון המוצלחת לילד הצעיר הייתההוכיחה הוכחה ניצחתאת ליציבותיציבות שלטון השושלת. במהלך שלטונו הארוך הצליח אל-חאכם להרחיב את תחום שלטונושליטתו וכבש ולכבושגם את אזוראיזור [[חלב (עיר)|חלב]].
 
יריביו הנחושים ביותר של אל-חאכם היו ה[[ח'ליפה|ח'ליפים]] מ''[[בית עבאס]]'' ששלטו מ[[בגדאד]], הםכשהם ביקשומבקשים לבלום את התפשטות ה[[איסמאעילים]]. התחרות בין שתי השושלות הובילה ל[[הצהרת בגדאד]] מ-[[1011]], בה קבעו העבאסים כי טענת הפאטמים ללגיטימיציה על בסיס מוצאם מזרע הנביא [[מוחמד]] היא שקרית, וכי הם בעצם צאצאי משפחה [[יהדות|יהודית]].
 
אל-חאכם נאבק גם בבני [[השושלת הקרמטית]] שליטי [[בחריין]], ושלטונו התאפיין בחוסר שקט מתמשך, הן מצד ה[[ברברים (קבוצת עמים)|ברברים]] במערב, והן מצד ה[[טורקים]] במזרח. ב-[[1005]] ייסד אל-חאכם את [[דאר אלעלם]] (ב[[ערבית]]: "בית המדע"), ששימש כמרכז ללימודי [[פילוסופיה]] ו[[אסטרונומיה]], לצד לימודים איסלאמיים של [[הקוראן]] וה[[חדית']]. בנוסף, ושם פעלה שם גם ספרייה ציבורית. ב-[[1013]] השלים אל-חאכם את בניית המסגד שאביו החל לבנות בקהיר, וקרא לו על שמו: [[מסגד אל-חאכם]].
 
ב-1017 אל חאכם באמר אללא הכריז על עצמו כנביא, והוא זהנחשב שייסד אתלמייסד הדת הדרוזית.; באותה שנה החל מניין ספירת התאריך הדרוזי. הדת נקראת "דרוזית" כי שכניהם (הלא דרוזים) ראו בהם תומכים של מוחמד בן איסמעיל אל-דרזי.
 
אל-חאכם נודע כרודף ה[[נוצרים]] וה[[יהודים]]. ב-[[1009]] הוא הרס את [[כנסיית הקבר]] ב[[ירושלים]], וחייב את נתיניו הנוצרים לענוד [[צלב]]י עץ ברוחב ואורך של חצי מטר, סביב צווארם; על היהודים ציווה לענוד על צווארם צלם דמוי [[בקר הבית|עגל]], זכר ל[[חטא העגל]] לאחר [[יציאת מצרים]]. כמו כן הוגבלה רכיבת נוצרים על [[סוס הבית|סוס]]ים - לרכיבה על אוכפי עץ ועם רתמות ללא קישוטים ועיטורים. לקראת סוף ימי שלטונו הפך אל-חאכם לרדוף [[פרנויה]] ממש: הוא חשד בסובבים אותו, והורה להוציא להורג כמה מבכירי ממשלו. תקופה זו התאפיינה גם בחקיקת חוקים יוצאי דופן, כמו האיסור על אכילת [[מלוח'יה]], מאכל מצרי מסורתי, והאיסור על משחק ה[[שחמט]]. הוא ציווה לעבוד בלילה ולישון ביום, אסר על נשים לצאת לרחוב ועל סנדלרים להכין נעלי נשים, נתן הוראה להרוג את כל [[כלב הבית|כלב]]י העיר, ועוד.
 
לקראת סוף ימי שלטונו החלה הכת ה[[דרוזים|דרוזית]] להתגבש סביב דמותו, ומאמיניו הם אלה שהעניקו לו את התואר "השולט במצוות אללה".