משפט אייכמן – הבדלי גרסאות

העדויות במשפט כללו יותר מ-100 עדים ו-1,600 מסמכים, מהם בחתימת אייכמן עצמו. עדי התביעה היו ניצולי המחנות ואזורי הכיבוש השונים, רובם כאלו שעלו לישראל, ביניהם היו [[ז'ורז' ולרס]], אסיר מחנות [[דראנסי]] ו[[אושוויץ]], הסופר [[יחיאל דינורדי-נור]]{{הערה|תום שגב, '''המיליון השביעי: הישראלים והשואה''', הערות, הקדמה: הערה 1, עמ' 477: "עדות יחיאל דינור במשפט אייכמן, ישיבה מס' 68 (7.6.61)".}} ([[עדות ק. צטניק במשפט אייכמן|שהתעלף על דוכן העדים]]{{הערה|לטענת ההיסטוריון [[תום שגב]] ('''[[המיליון השביעי: הישראלים והשואה]]''', הקדמה: הטריפ של ק. צטניק, עמ' 1), התעלפותו של [[יחיאל די-נור]] (ק. צטניק) הייתה "הרגע הדרמטי ביותר במהלך המשפט" ואף "אחד הרגעים הדרמטיים בתולדות המדינה".}} עם תחילת עדותו לאחר שדיבר על אושוויץ כ"פלנטה אחרת", שם לא חיו לפי החוקים של העולם הנורמלי) והסופר [[אברהם אביאל]], וכן [[התנגדות יהודית בשואה|מורדי גטאות]] כמו [[צביה לובטקין]], [[יצחק צוקרמן]] ו[[אבא קובנר]]. למעט ק. צטניק, לעדים אלו לא היה להם קשר ישיר עם אייכמן וחלקם כלל לא ידע על קיומו בזמן השואה; עדויותיהם נועדו להמחיש את זוועות השואה. פועל נלווה לעדותם היה האספקט החינוכי, להחדיר את [[תודעת השואה]] בקרב הציבור בארץ ובעולם. עדים אחרים היו כאלו שנפגשו אישית עם אייכמן בזמן המלחמה בניסיון להציל יהודים, בהם היו [[כומר]] גרמני אנטי-נאצי שניסה להציל יהודים מומרים מידי אייכמן, [[האנזי ברנד]] ו[[יואל ברנד]], אנשי [[ועדת העזרה וההצלה]] שניהלו משא-ומתן עם אייכמן בניסיון להציל את קהילת [[יהדות הונגריה]] ומר [[מרדכי אנסבכר]] מנהל מוזיאון יד ושם אשר צירף לעדותו האישית ציורים ורישומים של אמנים יהודים בשואה. כמו כן הופיעו מספר עדים שראיינו לאחר המלחמה את ראשי הממשל הנאצי והס"ס, ביניהם היה הפסיכולוג היהודי [[גוסטב מארק גילברט]], שניהל שיחות עם נאצים בכירים בעת [[משפטי נירנברג]], בהם [[הרמן גרינג|גרינג]] ו[[רודולף פרנץ הס|הס]]. הוא העיד כי גרינג, הס ונאצים בכירים נוספים מנו בפניו את אייכמן עם האחראים הראשיים להשמדת היהודים.