עוזייר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 22:
במסגרת הכנת [[מפת הקרן לחקר ארץ ישראל]] דווח שבכפר היו 150 נפשות. [[ויקטור גרן]] תיאר את עוזייר ככפר דל שכלל כ-20 בתים. התושבים גדלו [[כותנה]] ו[[שעורה]] וקיבלו את המים שלהם מבורות מאגר{{הערה|ויקטור גרן, [https://archive.org/details/descriptiongogr01unkngoog/page/n377/mode/1up Description Géographique Historique et Archéologique de la Palestine], 1880, עמ' 364-365}}{{הערה|יהושע בן אריה ועמירם אורן, יישובי הגליל ערב מפעל ההתיישבות הציוני, בתוך ארצות הגליל, כרך א', עמוד 336}}.
במפקד האוכלוסין של 1922 נמנו בכפר 70 תושבים. במפקד האוכלוסין של 1931 נמנו בעוזייר 15 בתים מיושבים ב-88 נפשות, כולם מוסלמים{{הערה|[http://www.archive.org/details/CensusOfPalestine1931.PopulationOfVillagesTownsAndAdministrativeAreas Census of Palestine 1931. Population of villages, towns and administrative areas, Jerusalem, 1932] באתר ה- Internet Archives {{PDF}}, עמוד 76}}. ב[[סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל]] צוין מספר תושבי עוזייר כ-150 ושטחו נרשם כ-766 דונם, מתוכם 2 דונם של אדמה ציבורית{{הערה|הדאווי, [http://www.palestineremembered.com/download/VillageStatistics/Table%20I/Nazareth/Page-063.jpg סקר הכפרים], עמוד 63}}. הכפר נכבש על ידי צה"ל במהלך [[מבצע דקל]] ביולי 1948.
בשנת 1963 התגוררו בכפר כ-400 נפש. הכפר היה מבודד וקטן מכדי להקים בו מועצה מקומית ועל כן [[משרד הפנים]] מינה בו "נאמן" שטיפל בקשרים בין תושבי הכפר למשרדי הממשלה{{הערה|{{הצופה||מונה נאמן לכפר הערבי עוזייר|19631225|58}}}}. בשנת 1964 הוחל בפריצת כביש 785 כדי לחבר את הכפר, יחד עם [[רומאנה]] ו[[בועיינה-נוג'ידאת|בועיינה]] אל [[כביש 65]]{{הערה|{{הצופה||הוחל בפריצת דרך לשלושה כפרי מיעוטים|19640727|26}}}}. בשנת 1976 נחנך כביש שחיבר את עזוייר ורומאנה לכביש טבריה-נצרת ליד [[משהד]]. תושבי הכפר השתתפו בסלילת הכביש בתשלום ובעבודה{{הערה|{{דבר|יואל דר|שני כבישים חדשים|19761122|89}}}}.
| |||