חופש ההתאגדות – הבדלי גרסאות

 

== חופש ההתאגדות במשפט הישראלי ==

בישראל זכות ההתאגדות אינה מעוגנת בחקיקת יסוד, אך היא הוכרה כזכות יסוד יצירת פסיקה הראויה להגנה.{{הערה|אהרן ברק, פרשנות במשפט, כרך שלישי, ירושלים: נבו הוצאה לאור, 1994, עמ' 430.}} בבג"ץ ג'ריס{{הערה|בג"ץ 64\253 ג'ריס נ' הממונה על מחוז חיפה, פ"ד יח(4) 673, 679.}} נאמר כי חופש ההתאגדות הוא ״אחד מעיקרי המשטר הדמוקרטי ואחת מזכויות היסוד של האזרח״.{{הערה|הלל סומר. (1996). הזכויות הבלתי מנויות- על היקפה של המהפכה החוקתית. משפטים כח', 257}} נעשו מספר ניסיונות לעגן את זכות ההתאגדות כזכות יסוד. הצעת חוק יסוד: זכויות חברתיות הוגשה פעמים רבות על ידי חברי כנסת שונים בתקופות שונות.{{הערה|הצעת חוק יסוד: זכויות חברתיות, פ/ 179/17 שהונחה על שולחן הכנסת ב-22 במאי 2006. ובשניהם מבקשים המציעים לעגן את זכות ההתאגדות וזכות השביתה כזכויות יסוד.}}

 

 

בחקיקה הישראלית ניתן למצוא מספר חוקים{{הערה|סעיפים 3–4 לחוק העמותות, התש״ם 1980, ס"ח 210; סעיף 2 לחוק החברות, התשנ״ט 1999, ס"ח 189; סעיף 5 לחוק המפלגות, התשנ״ב 1992, ס"ח 190 ; סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת; תקנה 84(1) לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945.}} אשר מגדירים מהי התאגדות אסורה : אם יש במטרותיה שלילת קיומה של מדינת ישראל או שלילת אופייה הדמוקרטי של המדינה או אם יש יסוד לחשש שפעילותה היא מסווה לפעולות בלתי חוקיות. התאגדות לא תירשם גם אם יש במטרותיה הסתה לגזענות או תמיכה במאבק מזוין, של מדינת אויב או של ארגון טרור, נגד מדינת ישראל. בפסק דין גאנם יאסין נ' רשם המפלגות{{הערה|רעא 95\7504 גאנם יאסין נ' רשם המפלגות, נ(2) 045.}} נקבע כי פסילת מפלגה שיש בה משום הסתה לגזענות ושלילת אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל ייעשה רק במקרים קיצוניים ביותר, ורק אם המטרות הדומיננטיות של המפלגה יביאו לשלילת קיומה של מדינת ישראל כ[[מדינה יהודית ודמוקרטית]].