מערכת העיכול – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה מיישום נייד עריכה מאפליקציית iOS
הסרת קישורים עודפים
שורה 20:
**'''[[לשון (איבר)|לשון]]''' – שריר המשתתף בלעיסה על ידי העברת המזון בין השיניים, מסייע בערבובו עם הרוק ואחראי על פעולת הבליעה, בכך שהוא דוחף את המזון הלעוס למעלה ולאחור כלפי החך והלוע לתוך הושט.
* '''[[לוע]]''' – צינור שרירי, מרופד בקרום רירי, שנמשך מבסיס הגולגולת עד לתחילת הוושט, דרכו עובר המזון מחלל הפה אל הוושט.
*'''[[ושט]]''' – צינור המחבר את החלק התחתון של ה[[גרון]] (ה[[לוע]]הלוע) עם ה[[קיבה]]. אין מתבצע בו תהליך עיכול אלא רק העברה של המזון, באמצעות התכווצויות של השרירים העגולים הנמצאים בדפנות הוושט, בצורה גלית, כלפי מטה אל הקיבה. התכווצויות של שרירים בצורה כזו נקראת [[תנועה פריסטלטית]] והיא מאפשרת בליעה ללא תלות בכוח הכבידה. לשם מניעת כניסתו של המזון ל[[קנה הנשימה]], ישנה רקמת האפיגלוטיס שסוגרת אותו בעת ה[[אכילה]]. בין הוושט לקיבה קיים [[שסתום]] הנוצר משולי הקיבה. בדרך-כלל שסתום זה מונע חזרת מזון לוושט וכן [[הקאה|הקאות]].
*'''[[קיבה]]''' – הצינור הרחב ביותר במערכת העיכול (דמוי שק שנפחו יכול לנוע בין 50 מ"ל לליטר וחצי) ובו מתבצע אחסון מזון. בקיבה יש סביבה חומצית העוזרת לחטא מפני חיידקים ומתחילה את תהליך הצמיתה של החלבונים. כדי להגן על הקיבה מן הסביבה החומצית, דופן הקיבה מורכב מכמה שכבות. תאי הדופן הפנימי מפרישים שכבת ריר צמיגית העוזרת להגנה ומתחלפים בקצב גבוה. בנוסף, בקיבה ישנו המשך פירוק מכני של המזון באמצעות לישה על ידי שרירי דופן הקיבה ופירוק כימי של החלבונים על ידי אנזים הנקרא [[פפסין]]. אנזים זה מופרש מדופן הקיבה כזימוגן - [[אנזים]] לא פעיל, והוא מופעל במגע עם הסביבה החומצית של הקיבה (pH = 2) זאת במטרה לא לעכל את התאים שהפרישו אותו .
*'''[[המעי הדק]]''' – צינור מפותל, אורכו הממוצע כ-6.5 מטר וקוטרו כ-3 ס"מ. במעי מסתיים הפירוק הכימי של החומרים לאבני הבניין שלהם ומתרחש תהליך ספיגת החומרים אל הגוף. לשם כך, במעי מופרשים אנזימים המפרקים חלבונים (פרוטאזות), אנזימים המפרקים פחמימות (עמילאזות) ואנזימים המפרקים שומנים (ליפאזות) העוזרים בסיום פירוק החומרים אל אבני הבניין. לצורך ספיגת החומרים, דופן המעי בנוי מקפלים (סיסים) הבנויים מקפלים (סיסונים) העוזרים להגדיל את שטח המגע עם המזון, כדי לאפשר ספיגה יעילה יותר. ספיגת המזון מתרחשת בפעפוע ובשאיבה ממשאבות. המזון מגיע אל נימי הדם בדופן המעי ומשם אל כל מחזור הדם - כל הגוף. המעי הדק מורכב משלושה איברים:
**'''ה[[תריסריון]]''' אשר אחראי על פירוק כל אבות המזון שלא התפרקו עד שהגיעו אליו, ופירוק של [[שומן|שומנים]] על ידי אנזים הנקרא ליפאז. לצורך פירוק השומנים מופרשים מלחי מרה מכיס המרה והכבד המשמשים [[דטרגנט|כדטרגנט]] ועוזרים להפריד את השומן לחתיכות קטנות וליצור תחליב. על ידי כך, הם מגדילים את שטח הפנים של חתיכות השומן ומאפשרים לאנזימים לפרק בצורה יעילה יותר.
שורה 27:
** '''[[המעי העקום]]''' אחראי על ספיגת אבות המזון הנותרים לדם.
*'''[[המעי הגס]]''' – איבר העיכול האחרון. בו נספגים [[מים]], מלחים ומרכיבים נוספים. במעי הגס חיידקים רבים אשר לחלק מהם תפקיד בתפקוד המעי. בעת שהמים נספגים, תכולתו הופכת סמיכה יותר עד שבסופו הופכת ל[[צואה]].
*'''[[פי הטבעת]]''' – צינור שאורכו כ-3.5 [[סנטימטר]] שהוא סוף צינור העיכול ודרכו מופרשת ה[[צואה]]הצואה.
 
איברים נוספים המשמשים כחלק ממערכת העיכול אך לא חלק מצינור העיכול הם ה[[כבד]] וה[[לבלב]] שמפרישים חומרים שונים המסייעים בתהליכי העיכול.