יוסף ברבי ניסן

יוסף ברבי ניסן היה פייטן מהאסכולה של הקליר שפיוטיו ידועים כקשים במיוחד להבנה.

תקופתו ומקומו

מיצירותיו הנשענות על החלוקה התלת שנתית לקריאת התורה והעדרו של התייחסות לברכת מצמיח קרן ישועה ניכר שנוסח התפילה שלו היה ארצישראלי ועל כן מסיקים שהוא חי בארץ ישראל.

בלפחות אחד מיצורותיו ניכרת החתימה "יוסף ברבי ניסן משוה קריתים". שמואל קליין טען, על פי התרגום הירושלמי, "דִבְנוּהָ קַרְתָּא", לאזכור של שוה קריתים בתורה, שיוסך ברבי ניסן היה מנווה, בדרום סוריה. היו שדחו זיהוי בכך שהניקוד בתרגום ירושלמי הוא אחר ואינו מתייחס לנווה ואחרים כמו יוסף יהלום שחזקו את הזיהוי. יהלום אף טען שמציאת שריד מפיוט של יוסף ברבי ניסן על פפירוס מצביע על כך שהפייטן היה מהאיזור סביב הכנרת, מקום יש חומר גלם בשפע לפפירוסים.

חיים שירמן שיער שיוסף ברבי ניסן חי בתקופה הביזנטית, מכיוון שלא נמצא בפיוטיו התייחסות לערבים. יהלום ציין את התייחסותו לנצרות במילים "גדע קרן שעיר" כראייה נוספת לקדמותו לפני הכיבוש הערבי. בנימין לפלר כתב שהוא חי אל תוך התקופה הערבית, שכן יוסף ברבי ניסן מזכיר באחד מפיוטיו את האויבים בכינוי "לועטי דבשת", שמכוון כנראה לערבים.

אופי יצירתו

מנחם זולאי כתב עליו "לשונו קשה ונוקשה" וזאת אפילו ביחס לקושי בפיוטיהם של פייטנים אחרים.

יצירתו מושפעת מיניי ומאלעזר בירבי קליר. כהקליר הוא אינו נמנע מהגשמת האל, הוא מייצר מילים מחודשת בדרך ההיקש, הוא משתמש במילים לועזיות מהמדרש והתלמוד ובשורשים ארמיים במקום במילים עבריות, ולצורך המבנה הפיוטי אינו נמנע מלשנות בין זכר לנקבה. יוסף ברבי ניסן גם נוהג לשנות משקלים של שמות מקומות והוא מרבה להזכיר מספרים ממדרשי חז"ל. הוא נוהג להשתמש במילים יחידאיות בתנ"ך תוך שימוש במשמעותם על פי תרגום יונתן בן עוזיאל.