הבדלים בין גרסאות בדף "מרטין B-26 מראודר"

הסרת תווים בלתי נראים
מ (הוספת תבנית:בריטניקה בקישורים חיצוניים (תג))
(הסרת תווים בלתי נראים)
 
| שם = מרטין B-26 מראודר
| שם בשפת המקור = Martin B-26 Marauder
| תמונה = [[תמונהקובץ:B_26.jpg|מרכז|250px]]
| כיתוב = B-26B של [[חילות האוויר של צבא ארצות הברית]]
| סוג = [[מפציץ]] בינוני
| ארץ ייצור = {{דגל|ארצות הברית||+}}
| הוצאה משירות = 1947 ([[צבא ארצות הברית]])
| צוות = 7
| נוסעים =
| יחידות שיוצרו = 5,288
| משתמש ראשי = {{סמל|צבא ארצות הברית||+}} <!-- חיל האוויר האמריקאי עדיין לא הוקם בשלב זה -->
| משתמשים משניים = {{סמל|חיל האוויר המלכותי||+}}{{ש}}{{סמל|חיל האוויר הדרום-אפריקאי||+}}
| דגמים =
| מחיר =
| אורך = 17.8 מטר{{ש}}'''הערה:''' כל המידות בתיבה זו מתייחסות לדגם '''B-26G'''.
| גובה = 6.55 מטר
| רוחב =
| מוטת כנפיים = 21.65 מטר
| קוטר מדחף ראשי =
| משקל ריק = 11,000 ק"ג
| משקל טעון = 17,000 ק"ג
| משקל המראה מרבי =
| משקל מטען מרבי =
| מהירות שיוט = 358 קמ"ש{{ש}}'''הערה:''' כל המידות בתיבה זו מתייחסות לדגם '''B-26G'''.
| מהירות מרבית = 460 (בגובה 1,500 מטר)
| קצב נסיקה =
| טווח =
| שהות באוויר =
| סייג רום = 6,400 מטר
| עומס כנף = 228 ק"ג/מ²
| דחף =
| אורך מסלול מינימלי =
| תותחים = '''הערה''': מספר וסוג המקלעים משתנה בהתאם לדגם.
* [[מקלע]] מרכז־חרטום 7.62 מ"מ.
* מקלע זנב 7.62 מ"מ.
| פצצות =
| מטע"ד =
| משקל מטע"ד = 1,800 ק"ג פצצות מסוגים שונים.
| הנעה = 2 × [[מנוע רדיאלי]] [[פראט אנד וויטני]] R-2800-43,{{כ}} 2,200–2,000 [[כ"ס]] כל אחד.
| תרשים = [[תמונהקובץ:Martin_B-26_Marauder.svg|מרכז|250px]]
}}
'''מרטין B-26 מראודר''' (ב[[אנגלית]]: '''Martin B-26 Marauder'''.{{כ}} Marauder פירושו "משחר לטרף" או "משוטט") הוא [[מפציץ|מטוס הפצצה]] בינוני אמריקאי, דו מנועי, שנבנה ויוצר על ידי [[חברת גלן ל. מרטין]] משנת 1941 עד 1945. שימש לראשונה ב[[זירת האוקיינוס השקט]] בתקופת [[מלחמת העולם השנייה]], כבר בתחילת 1942. המטוס שימש גם ב[[המערכה במזרח התיכון במלחמת העולם השנייה|זירה המזרח תיכונית]] וב[[החזית המערבית במלחמת העולם השנייה|זירת מערב אירופה]].
אחרי הכניסה לשירות ביחידות האוויריות של [[צבא ארצות הברית]], זכה המטוס במהרה למוניטין של "יצרן־אלמנות" ("widowmaker") בשל שִׁעוּר התאונות הגבוה בדגמים המוקדמים, במהלך המראות ונחיתות. זאת בשל הצורך להטיס את המטוס במהירויות מדויקות כדי לבצע את אלה, במיוחד בעת גישה סופית אל המסלול טרם נחיתה, כשאחד המנועים לא פועל. המהירות הרגילה של 150 מייל לשעה (241 קמ"ש) בעת גישה סופית אל המסלול, הייתה מעוררת אימה לטייסים רבים, שהיו מורגלים במהירויות גישה איטיות יותר, וכשהאטו למהירויות שמתחת למה שצוין ב[[מדריך למשתמש|ספר ההדרכה והשימוש]], [[הזדקרות|הזדקר]] המטוס לעיתים קרובות והתרסק.{{הערה|קבוצה=Eth|Aircraft of World War II, עמוד 242}}
 
ה-B-26 הפך לכלי טיס בטוח יותר לאחר שצוותי הטיסה הוכשרו מחדש, ולאחר שבוצעו שינויים [[אווירודינמיקה|אווירודינמיים]] במטוס – הגדלת [[מוטת כנפיים|מוטת הכנפיים]] ו[[זווית פגיעה|זווית הפגיעה]] {{אנ|Angle of incidence (aerodynamics)}} כדי לאפשר יכולת המראה טובה יותר, וכן הגדלתם של ה<abbr title="החלק האנכי העיקרי של זנב המטוס">מייצב האנכי</abbr> ו[[הגה כיוון‏כיוון|הגה הכיוון]].{{הערה|קבוצה=Eth|Aircraft of World War II, עמודים 242–243}} המטוס סיים את מלחמת העולם השנייה עם שיעור האבדות הנמוך ביותר מכל מפציץ אחר של צבא ארצות הברית.{{הערה|קבוצה=Eth|Aircraft of World War II, עמוד 243}}
 
בסך הכל יוצרו 5,288 מטוסים מסוג זה בין פברואר 1941 למרץ 1945, 522 מאלה הוטסו על ידי [[חיל האוויר המלכותי]] ו[[חיל האוויר הדרום-אפריקאי]]. עד העת בה נוצר [[חיל האוויר של ארצות הברית]] כשירות צבאי עצמאי נפרד מצבא ארצות הברית, בשנת 1947, כל מטוסי ה"B-26 מראודר" כבר הוצאו מהשירות. לאחר שה"מראודר" הוצא משירות, קיבל ה[[דאגלס A-26 אינוויידר]] את סימול הדגם "B-26", מצב שהוביל לבלבול בין שני כלי הטיס, עד שתוקן בשנת 1965.