אברהם וילנצ'יק – הבדלי גרסאות

מעצרו של וילנצ'יק היה ביחד עם מעצרם של עשרות מחבריו בפשיטה שערכה המשטרה בכל רחבי הארץ בנובמבר 1940. המעצר היה בהתאם לתקנות החירום [[המנדט הבריטי| המנדטורית]] ולווילנצ'יק יוחסה חברות בלח"י. הוא הוחזק במעצר ב[[מחנה המעצר בלטרון]] ולאחר מכן ב[[מחנה המעצר מזרעה]] ליד [[עכו]]. הוא שוחרר ממעצרו ב-[[20 בפברואר]] [[1943]], לאחר 26 חודשי מעצר. שחרורו התאפשר לאחר שראש המועצה המקומית הרצליה השתדל למענו אצל השלטונות, אך הוא חויב להתייצב פעמים בשבוע בתחנת המשטרה ב[[יפו]].

 

 

ב-[[25 בפברואר]] 1943, ימים ספורים לאחר שחרורו מן המעצר, התנקשו אנשי הלח"י בחייו. איש לח"י לבוש במדי [[משטרת היישובים העבריים|נוטרים]] התדפק בשעה 21:15 על דלת בית אביו של אברהם בהרצליה, בעוד איש לח"י אחר, לבוש בבגדים אזרחיים, עמד ברחוב בריחוק מה מן הבית, כשפתח אביו של אברהם וילנצ'יק את הדלת פנה אליו האיש ושאל האם בנו בבית. הוא השתמש בלשון של הכרות כביכול והשתמש בפנייתו בכינוי "אברשה".

האב השיב כי בנו לן אצל חותנו בבית הסמוך, והלך עם האיש לקרוא לבנו. מיד לאחר שהאב נכנס לבית החותן, יצאה אשתו של אברהם ושאלה את האיש מי הוא. הלה השיב לה "מה אכפת לך, אני נוטר. אני צריך את אברשה לשוחח עמו בחוץ". אברהם שכבר שכב במיטה התלבש ויצא החוצה. בצאתו נורה בשלושה כדורים, שניים ברגלו ואחד בלבו. בני הבית יצאו מיד החוצה והיורה כבר נעלם. הם הספיקו עוד לשמוע מפיו של אברהם קריאת "אמא" והוא מת. הוא השאיר אחריו אישה ובת בת שלוש.

 

 

לעומתם [[מתי שמואלביץ]], איש הלח"י ולימים מנכ"ל [[משרד ראש הממשלה]], סיפר כי בשנת [[1969]] הוא פגש בקצין לשעבר מן [[מודיעין צבאי|המודיעין]] הבריטי ב[[ארץ ישראל]] שסיפר לו כי אכן וילנצ'יק מסר מידע רב ערך לבריטים ובתמורה זכה לשחרור מהכלא.