רפיח – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הגהה, ניסוח
שורה 27:
==היסטוריה==
===בתקופת הברונזה===
בתקופת הברונזה התיכונה והמאוחרת, כנראה כ-2 ק"מ מדרום ל[[תל רפיח]] שכנה רפיח הקדומה, יישוב חשוב על "[[דרך הים]]" (או [[דרכי הורוס|דרך הורוס]] כפי שקראו לה המצרים), שלא עברה ממש בקרבת החוף מחמת רצועת החולות הנודדים. אזור עזה, שבגבול הדרומי של ארץ כנען, היה לאחד ממעוזי [[מצרים העתיקה|השלטון המצרי]], כולל רפיח, [[תל אל-עג'ול]], [[שיח' זוויד]], [[תל שרוחן]] ובמיוחד [[עזה]], שהייתה לבירת השלטון המצרי בכנען. קטע זה של הדרך היה חיוני ביותר למצרים, ולכן הוקמה לאורכו שורה של מבצרים, תחנות דרך ובארות מים במרחקים קבועים, במגמה להקל את המעבר של הצבא המצרי. [[תחותמס השלישי]] ([[המאה ה-15 לפנה"ס]]) עבר בה בדרכו לכיבוש [[תל מגידו]]. העיר מוזכרת בפפירוס אנסטאזי א' מתקופת [[פרעה]] [[סתי הראשון]] ([[המאה ה-14 לפנה"ס]]), הכותב מתאר אתרים ברחבי האימפריה, מתאר את העיר רפיח, את ביצוריה ואת מיקומה הגאוגרפי ביחס לעזה{{הערה|עידו קוך, '''צלה של מצרים: מפגשים בין-תרבותיים בדרום-מערב כנען בתקופת הברונזה המאוחרת ובראשית תקופת הברזל''', ירושלים, יד יצחק בן-צבי, 2018, עמוד: 60}}. מתקופת פרעה סתי הראשון (המאה ה-14 לפנה"ס). התעודה המקיפה ביותר, המתארת את "דרך הים", הוא הקטע הגיאוגראפי שבאיגרת הסופר המצרי חורי מימי [[רעמסס השני]] ([[המאה ה-13 לפנה"ס]]){{הערה|[[יוחנן אהרוני]], '''ארץ ישראל בתקופת המקרא : גאוגרפיה היסטורית''', ירושלים, יד יצחק בן-צבי, 1987, עמוד:35}}.
===בתקופת הברזל===
הפעילות הדיפלומטית והצבאית של מצרים בראשית תקופת הברזל א' מלמדת שאפשרות התנועה לאורך "דרך הים" מתחנה אל תחנה, נשמרה ברציפות מתקופת הברונזה המאוחרת, לפחות כל זמן שמצרים נכחה בדרום ארץ כנען (1133 לפסה"נ בערך). אחר כך עוברת רפיח לשליטת ה[[פלשתים]], בגבולה הדרומי של ממלכתם. בשנת 925 לפנה"ס עצר בה צבאו של [[שישק]] במסעו לארץ ישראל{{הערה|שם=יזרסקי|אירית יזרסקי, '''תולדות צפון סיני בתקופת הברזל –היבטים ארכאולוגיים והיסטוריים''', אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ינואר 2003}}.
שורה 54:
עמוד:100}}. תושבים מ[[ח'אן יונס]] עיבדו במקום חלקות קרקע ולעיתים התגוררו במקום בעונת העבודה החקלאית{{הערה|שם=ברסלבי|{{דבר|יוסף ברסלבסקי|רפיח|1946/07/12|00401}}}}. לאחר שהאזור נכבש על ידי הבריטים ב[[קרב רפיח (1917)]], החל להתגבש במקום יישוב של קבע. תרמה לכך הקרבה למחנות [[הצבא הבריטי]] והקרבה לגבול בין [[ארץ ישראל]] ו[[מצרים]]. חלק מהחנויות במקום נבנו ממש על הגבול, על מנת להקשות על גביית [[מכס]]. כך, בשנת [[1922]] מנתה אוכלוסיית רפיח 600 תושבים ובשנת [[1948]] הגיעה האוכלוסייה ל-2,500 תושבים. רוב האוכלוסייה התפרנסה מחקלאות וגידול צאן. הבתים במקום נבנו בתחילה בפיזור רב זה מזה, אך עם הזמן התגבשו במקום רחובות מסודרים שלאורכם בתים. רובה של רפיח היה בצד הארצישראלי של הגבול, בעוד תחנת הרכבת נמצאה בצד המצרי של הגבול{{הערה|שם=ברסלבי}}. בשנת 1946 שכן ברפיח מחנה מעצר, אליו הועברו רבים מעצורי "[[השבת השחורה]]". מחנות רפיח, אליהם הועבר ציוד רב במהלך סיום המנדט, היו השטח האחרון אותו פינו הבריטים בארץ ישראל, ביולי 1948.
 
לפי [[תוכנית החלוקה]], שהתקבלה ברוב קולות ב[[העצרת הכללית של האו"ם|עצרת הכללית של האו"ם]] ב-[[29 בנובמבר]] [[1947]], העיר נכללה בשטח המדינה הערבית ועברה לשליטת מצרים עם נסיגת הצבא הבריטי. במהלך [[מלחמת העצמאות]] התנהלו בסביבות העיר קרבות בין [[צה"ל]] לצבא המצרי.
 
ב[[מלחמת סיני]] וב[[מלחמת ששת הימים]] הייתה העיר אזור קרבות שדרכו פרץ צה"ל (בעיקר [[אוגדה 77]] ו[[אוגדה 84]]) לצפון [[סיני]]. בשנת [[1967]] מנתה אוכלוסיית רפיח 55,000 תושבים.
שורה 76:
בשנת 1971 החליטה ממשלת ישראל לפעול לשיקום מחנות הפליטים שברצועת עזה, מתוך מחשבה שמהלך זה יעזור להרגעת המתיחות הביטחונית ושינוי דעת הקהל לטובת ישראל, לאחר שתחת השלטון המצרי לא נעשה מאמץ לשקם את הרצועה. כחלק מהתוכנית הוקמה שכונות חדשות לפליטים בעזה, כש[[מע"ץ]] מבצעת את עבודת התשתית, בין השאר הוקמה בדרך זו שכונת קנדה ברפיח מצידו המצרי של הגבול{{הערה|שם=D00610}}. במהלך שיחות השלום, התעקשה מצרים שקו הנבול בין ישראל למצרים יעבוד בדיוק בתוואי הגבול הבינלאומי - [[קו עקבה רפיח]], שנקבע 75 שנה לפני כן, בשנת 1906 בין [[האימפריה הבריטית]] ו[[האימפריה העות'מאנית]], מבלי להתחשב במציאות שהשתנתה בינתיים. העיר התפשטה על ומעבר לקו הגבול הבינלאומי ההיסטורי כבר החל מתקופת המנדט. ובמיוחד במהלך השנים שישראל שלטה ברפיח וצפון סיני (בין 1967 ל-1982), בנוסף, כאמור הקימה ישראל שכונה חדשה לפליטי רפיח - שכונת קנדה, בצדו המצרי של הגבול. שטח השיפוט של העיר רפיח באותה עת היה 14,000 דונם. קו הגבול החדש חצה אותה לאורך 5 ק"מ והשאיר 20% מתושביה בצד המצרי, מאות בתים נבנו ממש על הגבול{{הערה|{{דבר|דני צידקוני|עיר חצויה - מצוקתם של תושבי רפיח שגבול השלום יחלק את עירם|1982/01/15|01500}}}}{{הערה|{{דבר|דני רובינשטיין|הגבול חוזר לרפיח|1982/01/29|04700}}}}.
 
בינואר 1982 החלה הקמת [[ציר פילדלפי]] והגדר לאורכו{{הערה|{{דבר|יוסף פריאל|הד רב בארה"ב לפרשת חלוקתה של רפיח|1982/01/24|00216}}}}. בהסכם השלום נקבע שתושבי שכונת קנדה יעברו לצד הישראלי לשכונה חדשה ב"תל סולטאן" בצפון מערב רפיח{{הערה|{{דבר||ישראל תציע למצרים חילופי שטחים מצומצמים|1982/01/18|00105}}}}{{הערה|{{דבר||מצרים הסכימה לפינוי ציוד גם אמרי הנסיגה|1982/01/19|00105}}}}. עבודות ההקמה של ציר פילדלפי נמשכו עד אפריל 1983, במהלכם פונו ונהרסו 330 בתים, נוצרה רצועה ברחוב 40 מטר, נבנתה גדר מערכת אלקטרונית והוקם [[מעבר רפיח]] שסביבו 4 גדרות. למפונים שביתם נהרס הוקצו מגרשים חדשים ב"תל סולטאן". תושבים רבים נשארו בצד המצרי, כולל תושבי שכונת קנדה, שהקמת השכונה החדשה עבורם לא הושלמה, ומצבם הכלכלי התדרדר במהירות מאחר שנותקו ממקורות הפרנסה שלהם{{הערה|{{מעריב|בוקי נאה|השלום הרג את רפיח|1983/05/23|02101}}}}. הכשרת שטח ב"תל סולטאן" לתושבי שכונת קנדה החלה ב-1986{{הערה|{{מעריב||עזה: מתחיל שיקום הפליטים ממצרים|1986/04/15|00110}}}}{{הערה|{{מעריב|רפאל מן|מיליון וחצי דולר הושקעו בהכשרת תל־סולטן|1986/05/19|00204}}}}. אך מעבר התושבים התעכב בגלל מחאות של מתנחלי [[גוש קטיף]]{{הערה|{{מעריב|עזרא ינוב|בגוש קטיף מוחים על הכוונה להחזיר 5000 פלשתינים לתל-סולטן|1986/04/11|00208}}}}. כמה מחברי הכנסת של [[הליכוד]] הצטרפו גם הם למחאות אף על פי שהמהלך היה חלק מהסכם השלום{{הערה|{{מעריב|יהושע ביצור|חברי הליכוד "יוצאים לקרב" בתל סולטן|1986/05/12|00205}}}}. רק ב-1989 החלו המעבר לתל א-סולטאן{{הערה|{{מעריב|עזרא ינוב|מרידור: "לישראל אינטרס חשוב מאדמאוד לקיים ההסכם עם מצרים"|1989/12/15|00505}}}}{{הערה|{{מעריב|משפחות ממחנה פליטים ליד רפיח עוברות לישראל|אורי בינדר|1989/07/20|00700}}}}. מתנחלי גוש קטיף החלו שוב בפעולות מחאה{{הערה|{{מעריב|עזרא ינוב|עצרת מחאה בחוף עזה נגד העברת פלשתינים לתל-סולטן|1989/12/07|00400}}}}, ב-13 בדצמבר 1989 פלשו למחנה והחלו לחבל בתשתיות המים והחשמל שהוקמו בו{{הערה|{{מעריב||מתנחלים: פלשנו לתל סולטן|1989/12/13|00106}}}}. מספר ימים אחר כך גרמו נזקים לשני בתים בשכונה{{הערה|{{מעריב||תושבים מקטיף חיבלו בשכונת תל סולטן|1989/12/19|00901}}}}.
 
==ראו גם==