קרבין – הבדלי גרסאות

[[קובץ:M1 Carbine.jpg|ממוזער|250px|רובה [[M1 קרבין]], בישראלב[[ישראל]] נודע פשוט בשם "קרבין".]]

בתקופת [[מלחמת העולם השנייה]] רוב הרובים שהיו בידי הצבא היו רובים כבדים ומסורבלים (אם כי עדיפים עשרות מונים על רובי [[המאה ה-19]]). רובה ה-[[M1 גאראנד]] שהיה [[רובה חצי-אוטומטי]], וה[[לי אנפילד]] שהיהוה[[מוסין רובהנגאן]] בריחישהיו רובים בריחיים, היו בעלי דיוק מעולה, הם היו אמינים ופשוטים לתפעול וטעינה. גם ה[[מאוזר K98]], [[רובה בריחי|הרובה הבריחי]] ששימש את חיילי ה[[ורמאכט]] הגרמנים, נחשב לרובה מעולה, מדויק ואמין. חסרונם של רובים אלה היה משקלם הרב ואורכם הגדול, דבר שהכתיב את שימושם רק בידי חיילים המאומנים לכך. כוחות העורף ותומכי לחימה צוידו עד אז ב[[אקדח]] אישי, שהתגלה כלא מדויק וחסר את כוח האש הנדרש ללחימה בחיילי אויב. רובי הקרבין נועדו הן עבור [[תומכי לחימה]] והן עבור כוחות [[צנחן|צנחנים]] ו[[קומנדו]] שנזקקו לנשק קומפקטי. הקרבינים שימשו הן ל[[הגנה עצמית]] והן ללחימה התקפית. הם היו נוחים מאוד לשימוש ובעלי כוח אש גדול משמעותית מאקדחים.

גם כיום מיוצרים קרבינים למגוון רובים בארצות ומדינות שונות. ב[[ישראל]] השם "קרבין" נהפך לשם נרדף לרובה ה-[[M1 קרבין]] האמריקני, רובה מ[[מלחמת העולם השנייה]] ששימש כ[[רובה שירות|נשק האישי הארוך]] של שוטרי [[משטרת ישראל]] מ[[שנות ה-70 של המאה ה-20]] עד ל-[[2010]] (בנוסף ל[[אקדח שירות]] ו[[רובה M16]] באזורי קו עימות) ומשמש גם את מתנדבי [[המשמר האזרחי]] ומלווי טיולים. הקרבין נחשב לנשק ישן אך אמין, מדויק וקל לתפעול.

'''רובי קרבין מפורסמים:'''