הזכות להליך הוגן – הבדלי גרסאות

במדינת ישראל, מאז ומתמיד נהנתה הזכות להליך הוגן ממעמד רם, ועם חקיקתם של חוקי היסוד בשנת 1992 הוכרה כזכות חוקתית הנגזרת, לשיטתם של אחדים, מן הזכות לכבוד,{{הערה|א' ברק, פרשנות במשפט (כרך שלישי, פרשנות חוקתית, תשנ"ד), עמ' 432-431}} ולשיטתם של אחרים מן הזכות לחירות.{{הערה|ע' גרוס, "הזכויות הדיוניות של החשוד או הנאשם על-פי חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו" מחקרי משפט יג (תשנ"ו) 155, עמ' 170-169}} על הזכות להליך הוגן כזכות חוקתית ניתן ללמוד ממשפטו של [[עמוס ברנס]], בו הוחלט על קיום [[משפט חוזר]] בשל חשש לעיוות דין,{{הערה|מ"ח 3032/99‏ ברנס נ' מדינת ישראל, פ''ד נו(3) עמ' 354, 378 (2002)}} מטרת ההליך ההוגן היא להוביל לגילוי האמת ללא עיוות דין, אם בדרך של הרשעת החףה[[חף מפשע]] ואם בדרך של זיכוי הנאשם. יש לשאוף לכך שהכללים עצמם יתנו לבית המשפט סמכות ושיקול דעת לעשות צדק. לרשויות השלטון כוח רב, ולפעמים הוא משתמש בו תוך כדי פגיעה בזכויות הפרט.