המרכז לספריות וספרות בישראל – הבדלי גרסאות

 

== רקע ואופן הפעילות ==

"מרכז ההדרכה לספריות ציבוריות" נוסד בשנת [[1976]] ביוזמתו של [[קורט דוד וורמן]]{{הערה|[[יד לקורא]], כ"ב, עמ' 86}}. הארגון מספק מאז שירותים ומוצרים המופצים ליותר מ-5,000 ספריות וארגונים ב[[ישראל]] ולמעלה מ-6,000 ספרנים ומידענים. המרכז הוקם כגוף [[המגזר השלישי]] לאחר אישור [[חוק הספריות הציבוריות]] בשנת 1975, כשיתוף של שלושה גופים שחברו יחדיו: המחלקה לספריות ב[[משרד החינוך|משרד החינוך והתרבות]], [[ארגון הספרנים והמידענים בישראל|אס"י]] - ארגון ספרני ישראל, שהשתייך ל[[ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל|הסתדרות העובדים הכללית]]{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=אירן ושמואל סבר|שם=הספרייה בחברה|מו"ל=מרכז ההדרכה לספריות בישראל מהדורה שנייה|שנת הוצאה=תשנ"ז}}, עמ' 269}}, ו[[בית הספר לספרנות, מידע וארכיונאות]] ב[[האוניברסיטה העברית בירושלים|אוניברסיטה העברית בירושלים]]. המרכז הוקם על פי מודל [[סקנדינביה|סקנדינבי]] של ארגון-גג ארצי, הדואג לאינטרסים המשותפים של כל הספריות. הגוף החדש היה מופקד על ניהול תקציבי הרכישה של הספריות.

 

 

[[מנכ"ל]] מרכז הספר והספריות הוא צביקה מאיר. קדמו לו בתפקיד [[שמואל שם-טוב]] והמנכ"לים של "מרכז ההדרכה לספריות בישראל", אורלי און וד"ר איריס חי, וכן המנכ"לים של מרכז ההדרכה לספריות ציבוריות, ד"ר בועז לזינגר וגד רוזנבלט, המנכ"ל המייסד.

 

== תפקידיו ==