וילאייט חג'אז – הבדלי גרסאות

למרות היעדר משאבי הטבע, לאזור הייתה חשיבות פוליטית רבה כערש ה[[אסלאם]] והיה מקור לגיטימציה לשלטון העות'מאנים. <ref name="otm-enc">{{Cite book|url=https://books.google.com/books?id=QjzYdCxumFcC&pg=PA253|title=Encyclopedia of the Ottoman Empire|last=Gábor Ágoston|last2=Bruce Alan Masters|publisher=Infobase Publishing|year=2009|isbn=978-1-4381-1025-7|page=253}}</ref> סובסידיות שניתנו על ידי המדינה ו[[זכאה|זאקאט]] היו מקור ההכנסה העיקרי לאוכלוסיית שתי הערים הקדושות, אך גם המסחר שנוצר על ידי ה[[חג']] היה מקור הכנסה חשוב. <ref name="otm-enc" />

הכוח הסדיר העות'מאני בחג'אז הוקם כפרקה (דיוויזיה), הכפופה ל[[הארמייה השביעית (האימפריה העות'מאנית)|ארמייה השביעית]] ב[[תימן]]. {{Sfn|Numan|2005|p=68}} מחוץ לערים ולעיירות, הסמכות העות'מאנית הייתה חלשה. {{Sfn|Numan|2005|p=22}} רק ב[[אל-מדינה|מדינה]] ו[[ג'דה]] היה חיל מצב קבוע. <ref name="otm-enc">{{Cite book|url=https://books.google.com/books?id=QjzYdCxumFcC&pg=PA253|title=Encyclopedia of the Ottoman Empire|last=Gábor Ágoston|last2=Bruce Alan Masters|publisher=Infobase Publishing|year=2009|isbn=978-1-4381-1025-7|page=253}}<cite class="citation book cs1" data-ve-ignore="true" id="CITEREFGábor_ÁgostonBruce_Alan_Masters2009">Gábor Ágoston; Bruce Alan Masters (2009). </cite></ref>

[[קובץ:Mecca_prayer,_1889.tif|ימין|ממוזער| [[הכעבה]] ב[[מכה]], 1889]]

הסולטאן [[סלים הראשון]] ניצח את [[הסולטנות הממלוכית]] בשנת [[1517]] והשתלט על מצרים. חג'אז באותה העת, הייתה [[סוזרניות]] ממלוכית והסתמכה על מצרים ליבוא [[תבואה]], אשר הייתה גם תחת איום של צי פורטוגזי אגרסיבי ב[[הים האדום|ים האדום]]. {{Sfn|Numan|2005|p=33}} כתוצאה מכך, אמיר מכה, ברקת אבן מוחמד חסיני, שלח את בנו בן ה-12, מוחמד ("אבו-נומי" לעתיד), למצרים והתחייב את נאמנותו לסולטן העות'מאני, יחד עם המפתח ל[[מכה]]. הסולטן איפשר לאמיר מכה להישאר בשלטון תמורת נאמנות לסולטן. כדי לחזק את הלגיטימיות של הסולטן בחג'אז ובעולם המוסלמי, אימץ הסולטאן את התואר אפוטרופוס שני המסגדים הקדושים. {{Sfn|Numan|2005|p=33}} בתחילה, העות'מאנים ניהלו את חג'אז תחת [[איילט מצרים]]. {{Sfn|Numan|2005|p=35}} השריף של מכה ייצג סמכות אימפריאלית באזור. <ref name="stateless">{{Cite book|url=https://books.google.com/books?id=d2WcCIm6WaQC&pg=PA734|title=Encyclopedia of the stateless nations. 2. D - K|last=James Minahan|publisher=Greenwood Publishing Group|year=2002|isbn=978-0-313-32110-8|page=734}}</ref> מאוחר יותר [[מלחמת טורקיה–אתיופיה|נפל השלטון]] בידי מושלי [[ג'דה]], ו[[איילט ג'דה]] הפכה מאוחר יותר לווילאייט חג'אז, עם מושל ב[[מכה]]. {{Sfn|Numan|2005|p=61-62}}

מאז [[שנות ה-50 של המאה ה-19]] החלו [[והאביה|המוסלמים הווהאבים]], כת פוריטנית מאזור [[נג'ד]] המגובה על ידי משפחת [[בית סעוד|אל סעוד]] המשפיעה, להוות איום על יציבות חג'אז. בשנת [[1801]], בעוד תשומת לבו של [[השער הנשגב]] הופנתה ל[[מסע נפוליאון בארץ ישראל|פלישה הצרפתית למצרים]], הווהאבים השתלטו על הגנות חג'אז המקומיות ולכדו את ערי הקודש. {{Sfn|Numan|2005|p=37}} שריף פאשה, מושל ג'דה, נאבק זמנית במכה נגד הווהאבים אך הובס לבסוף בשנת [[1806]]. {{Sfn|Numan|2005|p=38}} הווהאבים הטילו את משנתם הדתית המחמירה בערים הקדושות; אזכורו של הסולטן נאסר במהלך דרשות יום שישי, פקידים מארבעת ה[[מד'הב|מד'הבים]]ים (אסכולות [[פיקה|הפסיקה האסלאמית]]) הודחו והוחלפו בוואהבים. בתחילת [[1807]] הורה מנהיג הצבא הווהאבי אבן סעוד לגרש את כל עולי הרגל והכוחות הנאמנים לאמיר מכה, ומאוחר יותר בזזו כוחותיו את העיר. נטען כי אבן סעוד אסר על שיירות שליוו עולי רגל חצוצרות ותופים, המנוגדות לדוקטרינות הווהאביות. {{Sfn|Numan|2005|p=38}}

הממשלה העות'מאנית מצאה את עצמה לא מסוגלת להתעמת עם הווהאבים, ונתנה את המשימה להביס אותם ל[[מוחמד עלי (שליט מצרים)|מוחמד עלי פאשה]] החזק ממצרים בשנים [[1809]]–[[1810]]. <ref name="muddle" /> {{Sfn|Numan|2005|p=39}} מוחמד עלי פאשה שיגר צבא בפיקודו של בנו טוסון פאשה בשנת [[1811]], והשתלט בהצלחה על מדינה ומכה בשנים [[1812]] ו-[[1813]] בהתאמה. טוסון פאשה נפטר ממחלה במהלך המערכה והוחלף על ידי אחיו הצעיר, [[אבראהים פאשא]], שהמשיך במערכה אל נג'ד, כאשר [[המלחמה הווהאבית-עות'מאנית|המלחמה]] הסתיימה רק בספטמבר [[1818]], עם התבוסה והתמוססות מה שהייתה המכונה המדינה הסעודית הראשונה. {{Sfn|Numan|2005|p=39}} משנת [[1818]] עד [[1845]], האזור נוהל על ידי מצרים, עד שנאלץ מוחמד עלי להשיב את חג'אז לסולטן כתוצאה מ[[המלחמה המצרית-עות'מאנית השנייה]]. <ref name="muddle">{{Cite book|url=https://books.google.com/books?id=41aVY2K95yEC&pg=PA189|title=Muddle of the Middle East|last=Nikshoy C. Chatterji|publisher=Abhinav Publications|year=1973|isbn=978-0-391-00304-0|page=189}}</ref> עות'מן פאשה מונה אז לראשות חג'אז. גבולות המחוז הוגדרו טוב יותר, ושריפות מכה חודשה. {{Sfn|Numan|2005|p=42}}

[[קובץ:Arabia_1914.png|ממוזער| חצי האי ערב בשנת 1914]]

בסוף [[שנות ה-60 של המאה ה-19]] נשלחה ועדה לחג'אז לארגון מחדש של המחוז, ובעשורים הבאים החלו רפורמות מנהליות. {{Sfn|Numan|2005|p=71}} חג'אז הוכרה מחדש כ[[וילאייט|ווילאייט]] ב-[[1872]] על פי [[חוק הווילאייטים]] משנת [[1864]]. {{Sfn|Numan|2005|p=71}} המחוז חולק ל[[סנג'ק (האימפריה העות'מאנית)|סנג'קים]], kazas ו-nahiyes{{כ}}. {{Sfn|Numan|2005|p=71}} מכה הפכה למרכז הווילאייט, עם מדינה וג'דה כסנג'קים. {{Sfn|Numan|2005|p=71}} המבנה המנהלי של חג'אז שופץ, אך כמה שינויים שחוקקו בשאר האימפריה לא יושמו כאן. {{Sfn|Numan|2005|p=43}}

העיירות מכה ומדינה היו פטורות מתשלום מס ולמעשה, קיבלו סובסידיות, הנקראות ''"surre''", מהאוצר העות'מאני שהיה אמור לחלק לעניים במכה ובמדינה. {{Sfn|Hogarth|1978|pp=47}} אזור חג'אז קיבל לראשונה [[סובסידיה]] בתקופת שלטונו של הח'ליף העבאסי [[אל-מקתדר]] במאה העשירית, לאחר מכן נהיה נהוג שח'ליפים וסולטנים אחרים שולחים את הסובסידיות הללו. עם זאת, מלבד תושבי מכה ומדינה, תושבי ערים וכפרים אחרים לא הרוויחו באותה מידה. {{Sfn|Numan|2005|p=18}} גם המחוז כולו היה פטור משירות צבאי; הניסיונות לבטל פטור זה נחסמו על ידי השריף ממכה. {{Sfn|Hogarth|1978|pp=47}}

העות'מאנים החזיקו חיל מצב של 7,000 חיילים בפיקוד קצינים, בנוסף לשמירה האישית של השריף שכללה 500 חיילים. {{Sfn|Hogarth|1978|pp=47}} חיל מצב תקין הוצב בעיירות מכה ומדינה ואילו כוחות קטנים הוחזקו בג'דה, [[ינבוע]] ו[[טאיף]] - כולם היו לצד [[מסילת הרכבת החיג'אזית]] האסטרטגית. מלבד התנחלויות אלה, כבישים ותשתיות אחרות לא היו בשליטת העות'מאנים - הכבישים ל[[ינבוע]] ממדינה דרשו מלווים חזקים ותוואי הרכבת מכה -מדינה נסגר באופן קבוע על ידי בני שבט שדרשו תשלום עבור מעבר - שוד בכבישים אלו ורצח היו נפוצים. {{Sfn|Hogarth|1978|pp=47}}

העות'מאנים השלימו את [[מסילת הרכבת החיג'אזית]], המקשרת בין [[דמשק]] למדינה, בשנת [[1908]], אך מסילת הרכבת נפגעה קשות במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]] וננטשה מאוחר יותר. <ref>[http://nabataea.net/hejazhistory.html Nabataea: Hijaz Railway: History]</ref> בשנת [[1916]], כתוצאה מ[[מכתבי חוסיין–מקמהון]], הכריז השריף [[חוסיין בן עלי]] כ[[ממלכת חג'אז|מלך חג'אז]].

לא ניתן לקבוע את אוכלוסיית החג'אז המדויקת, במיוחד בגלל ניידותם של בדואים ועולים לרגל, וגם בגלל חוסר היכולת של הרשויות העות'מאניות לערוך מפקד במדינות ערב. <ref name="oghsenwalp26">{{Cite journal|title=Religion, Society And The State In Arabia: The Hijaz Under Ottoman Control, 1840-1908|last=Ochsenwald|first=William|publisher=Ohio State University Press|page=10 [26]|author-link=William L. Ochsenwald}}</ref> האוכלוסייה בווילאייט נתונה על ידי המפקד העות'מאני משנת [[1885]] כ-3,500,000. <ref name="asia">[https://archive.org/stream/asiakeane00kean#page/459/mode/1up Asia] by [[A. H. Keane]], page 459</ref> לדברי ויליאם ל. אוקסנוולד, האוכלוסייה בפועל של חג'אז כולל [[מחוז עסיר|האסיר]] בסוף [[המאה ה-19]] נע בין 400,000 ל-800,000. <ref name="oghsenwalp33">{{Cite journal|title=Religion, Society And The State In Arabia: The Hijaz Under Ottoman Control, 1840-1908|last=Ochsenwald|first=William|publisher=Ohio State University Press|page=17 [33]|author-link=William L. Ochsenwald}}</ref>

רוב האוכלוסייה לא התיישבה, וכללה [[נוודים]] ונוודים למחצה שהתפרנסו מגידול [[מקנה]]. {{Sfn|Numan|2005|p=20}} שבטים [[בדואים|שבטים בדואים]] שלטו באזור, והשליטה העות'מאנית בהם הייתה בעיקר עקיפה, ומינתה מושלים ל[[אל-מדינה|מדינה]] ו[[ג'דה]] אך אפשרה שלטון מקומי במקומות אחרים. <ref name="otm-enc">{{Cite book|url=https://books.google.com/books?id=QjzYdCxumFcC&pg=PA253|title=Encyclopedia of the Ottoman Empire|last=Gábor Ágoston|last2=Bruce Alan Masters|publisher=Infobase Publishing|year=2009|isbn=978-1-4381-1025-7|page=253}}<cite class="citation book cs1" data-ve-ignore="true" id="CITEREFGábor_ÁgostonBruce_Alan_Masters2009">Gábor Ágoston; Bruce Alan Masters (2009). </cite></ref>

כלכלת הווילאייט נשענה במידה רבה על ה[[חג']] והעלייה לרגל השנתית, בה מגיעים מוסלמים מכל רחבי העולם לערים מכה ומדינה. חשיבות העלייה לרגל הייתה כזו שרוב תושבי העיירה, בייחוד תושבי מכה ומדינה, הסתמכו על סערת עלייה לרגל לצורך פרנסה יומיומית. {{Sfn|Numan|2005|p=16}} תושבים רבים עבדו כמדריכים עבור עולי רגל, מתווכי גמלים, בנו וסיפקו לינה לרגל, מכרו או חילקו מי [[באר זמזם|זמזם]]. אחרים עבדו בתחזוקת [[מסגד אל-חראם]] ו[[מסגד הנביא]] כמטאטאים, שוערים, משרתים, מנהיגי תפילה, מטיפים או מנקים נרות. {{Sfn|Numan|2005|p=16}} מבין העיסוקים הללו, רבים ביותר היו מדריכי העלייה לרגל. למדריכים אלה הייתה המשימה לארגן את לינתו של הצליין, הובלתו, לפעול כמתרגם ובאופן כללי להדריך את הרגל לאורך הטקסים והתפילות הנדרשות. פרט לתשלום מצד עולי רגל, המדריך יוכל לבצע כל עסקאות על שם הצליין. {{Sfn|Numan|2005|p=17}}

הייצוא העיקרי של חג'אז היה [[תמר מצוי|תמרים]], חינה, עורות, בלסאם מקאני, [[גומי ערבי|מסטיק]], [[אם הפנינה|צפיר]] ומי זמזם. מכיוון שיש מעט משאבי טבע באזור, היה צריך לייבא את הרוב המכריע של המוצרים, נוהג שנמשך עד תחילת [[המאה העשריםה-20]]. {{Sfn|Numan|2005|p=19}}

המרכז המסחרי של האזור היה עיר הנמל [[ג'דה]], שהייתה הנמל העיקרי של [[ים סוף]]. כשהנמל חלש על נתיב סחר ה[[קפה]] מ[[תימן]] ונתיב הסחר מ[[הודו]], עברו דרך הנמל ספינות מערב, הודו, [[אפריקה]] ו[[דרום אירופה]], כאשר רוב הסוחרים האירופאים הקימו משרדים בנמל. {{Sfn|Numan|2005|p=19}} {{Sfn|Numan|2005|p=20}} מכס שנאסף בנמל היה מקור הכנסה נוסף הן לווילאייט והן לאמירות מכה . לפתיחת [[תעלת סואץ]] בשנת [[1869]] הייתה השפעה שלילית על המסחר בג'דה מכיוון שספינות קיטור היו יכולות לעגון בנמלים קטנים יותר כמו [[ינבוע]] על קו החוף. {{Sfn|Numan|2005|p=20}}

בשל החום העז באזור ומחסור הגשמים, חג'אז לא יכולה הייתה לתמוך בכלכלה מבוססת חקלאות. חקלאות הייתה אפשרית רק בנווה מדבר ובפאתי השקיה של עיירות מרכזיות, כשה[[תמרים]] הם הגידול העיקרי שגדל. שבטים נוודים למחצה היו עוסקים גם בחקלאות או גידלו עדרי [[כבש הבית|כבשים]] ו[[גמל|גמלים]]ים. {{Sfn|Numan|2005|p=16}}

[[קובץ:Ottoman_Empire_Administrative_Divisions.png|ממוזער| מפה המציגה את הפילוגים המנהליים של האימפריה העות'מאנית בשנת 1899, כולל וילאייט חיג'אז והסנג'קים.]]

[[סנג'ק (האימפריה העות'מאנית)|סנג'קים]] של הווילאייט: <ref name="a-ids">[http://tarihvemedeniyet.org/2009/10/ceziretul-arab-hicaz-ve-yemen-vilayetleri/ Ceziretül Arab – Hicaz ve Yemen Vilayetleri | Tarih ve Medeniyet]</ref>

# סנג'ק [[אל-מדינה]]; הפך לסנג'אק עצמאי בקיץ 1910. <ref name="Paris2003">{{Cite book|url=https://books.google.com/books?id=zsXaC_HuTmoC&pg=PA11|title=Britain, the Hashemites and Arab Rule: The Sherifian Solution|last=Timothy J. Paris|publisher=Taylor & Francis|year=2003|isbn=978-0-203-00909-3|page=11}}</ref>