חזון הצמחונות והשלום – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏ביאורים: תקלדה
מ עיצוב, ויקיזציה
שורה 2:
 
הרב דוד כהן היה צמחוני בעצמו, ותלמידו ועורך כתביו של הרב [[אברהם יצחק הכהן קוק]], ומכאן נובע השילוב שבין הדברים. בקובץ מובאים דברי [[הרב קוק]] על אידיאליותה של הצמחונות שתהיה לעתיד לבוא, ורובו של המאמר מוקדש להסברים מעמיקים לכל סוגיית ה[[כשרות]]. בספר מוסברים הרעיונות העמוקים העומדים מאחורי האיסור לאכול [[בשר בחלב]], האיסורים לאכול סוגים מסוימים של מאכלים בהגותו של הרב קוק וההיתרים לאכול בשר בכלל, אף שהדבר לא אידיאלי מבחינה רוחנית ומוסרית.
==הופעותיו בדפוס==
 
הליקוט יצא לראשונה כחלקבתוך מקובץ הזיכרוןספר-זיכרון "לחי ראי" (קובץ זיכרון לאברהם יצחק רענן-קוק שהיה בנו של הרב [[שלום נתן רענן|שלום נתן רענן-קוק]]), בהוצאת [[ישיבת מרכז הרב]], [[ירושלים]] [[תשכ"א]]. באותה שנה יצא תדפיס מיוחד של "חזון הצמחונות והשלום" בדפוס [[קריית נוער]], ירושלים. וכן יצא בהוצאת "נזר דוד לתורה ולמחשבת ישראל", ירושלים [[תשמ"ג]].
 
בשנת תשע"ח נדפס חלקו הראשון של הליקוט בתוך הספר "חי רואי - היחס לבעלי החיים על פי משנת [[אברהם יצחק הכהן קוק|הרב קוק]]". בספר זה נקבצו עוד עשרות פסקאות ומאמרים נוספים של [[אברהם יצחק הכהן קוק|הרב קוק]] בנושא הצמחונות, שהרב [[דוד כהן (הנזיר)]] לא ראה לנכון לפרסם בתוך 'חזון הצמחונות והשלום' ואולי חלקם גם לא היו לנגד עיניו.
שורה 11:
 
==מצוות המראות הסתייגות מאכילת חי==
על פי הרב קוק, המצוות הקשורות לאכילת בעלי חיים, קשורות להסתייגות שיש לתורה מאכילת בשר בעלי חיים ונועדו להטביע בלב בני האדם הסתייגות מניצול בעלי חיים. כך למשל מצות [[כיסוי הדם]] שנוהגת בעוף וחיה, "היא כמו מחאה אלהית לעומת ההיתר התלוי ביסודו במצב בנפש המקולקלת של האדם" (פסקה ח) ונועדה לגרום לאדם להתבייש ברצח של בעלי חיים. ו[[איסור אכילת חלב|איסור אכילת חֵלֵב]], נועד להגביל את נטילת חיי בעל החי, רק "למטרה הכרחית [של הזנתו] ולא "בשביל שהאדם מתאווה למשמנים כל חלב שור וכשב ועז" (פסקה ט). גם איסור של אכילת [[בשר וחלב]] יש לו טעם דומה. כאשר התורה אומרת "לא תבשל גדי בחלב אימו" - לפרשנות הרב קוק היא כאילו אומרת גם לגדי וגם לחלב יש יעוד אחר מאשר אתה מייעד להם. "תעודת הגדי איננה דווקא להיות לברות לשיניך החדות... והחלב ממילא לא נועד להיות לתבלין לך, למלאות את תאותך הגסה" (פסקה יא). ואף איסור [[שעטנז]] יעודו להבדיל בין ה[[פשתן]] שהאדם יגע על גידולו לבין הצמר שנטל מן החי בכוח (פסקה יב). עוד רואה הרב קוק באיסור אכילת [[טרפה]] ו[[נבלה (הלכה)|נבלה]] הפגנת חמלה משפטית כלפי בעלי החיים המסכנים שנטרפו בשדה או מתו מאליהן, ולהרחיק את האדם ממנהגי "החיות הדורסות", ו"שלא לחפוץ להשתמש באסון בעלי חיים במקרה מיתתם". (פסקה יג).
 
==אכילת בשר לעתיד לבוא==
שורה 25:
חשוב להדגיש שלדברי הרב קוק כשיבנה [[בית המקדש השלישי|הבית השלישי]] תחזור הקרבת הקורבנות מן הצומח ומן החי כמתחייב מדין התורה, וכלשונו:
{{ציטוט|תוכן=ובעניין הקורבנות, גם כן יותר נכון להאמין שהכל ישוב על מכונו, ונקיים בעזרת ה' כשתבא הישועה, ונבואה ורוח הקודש ישובו לישראל, כל האמור ביעודה כמאמר. ולא נתפעל ביותר מהרעיונות של התרבות האירופית, כי דבר ה' אשר עִמנו, הוא עתיד לרומם את יסודי התרבות כולם למדרגה יותר עליונה ממה שיוכל כל שיקול דעת אנושי לעשות. ואין ראוי לנו לחשוב שבקרבנות מונח רק הרעיון הגס של העבודה המגושמה, אלא שיש בהם טבעיות קדושה פנימית, שאי אפשר שתתגלה ביפעתה כי אם בהגלות אור ה' על עמו, ותחיה מקודשת תשוב לישראל – ואותה יכירו גם כן העמים כולם.|מקור=אגרות הראיה, איגרת תתקצד – כרך ד', עמ' כד}}
אך על־אף שבתחילת ימי הבית השלישי יקריבו בעלי חיים הרי שבתקופה מתקדמת יותר – לא יהיו בעלי חיים להקרבה, שכן בעלי החיים של העתיד אינם בעלי החיים של היום שאותם היהדות מצווה להקריב. מתוך כך, מובן שתפסקשתיפסק הקרבת קורבנות מן החי, מתוך מחסור בבעלי חיים מהזן "הישן", שאינו בעל שכל, דיבור ובחירה. וכלשון הרב קוק:
{{ציטוט|תוכן=מי לא יבין שאי אפשר להעלות על הדעת שיקח האדם את בניו ברוח אשר יטפחם וירבה אותם להיטיב ולהשכיל ויזבחם וישפך דמם.}}
אולם לדברי הרב קוק זהו חזון רחוק – "אמנם הזמנים רחבים, שונים וארוכים ועת לכל חפץ" – ועדיין המעמד המוסרי של העולם רחוק ממצב אידיאלי זה. בפרט מזהיר הרב קוק מפני הסלידה מהקרבת הקורבנות בתקופתנו, בעוד רוב העולם אוכלים בשר ולא סולדים מזה. הדו־פרצופיות הזו – קבלת אכילה לצורך האדם וסלידה מהקרבה לאל – מעוררת ביקורת נוקבת בדברי הרב קוק: