ליצנים (אופרה) – הבדלי גרסאות

עולה המסך. להקת השחקנים הנודדת של קאניו (הוא "פליאצ'ו", דמות בהצגה שפירוש שמה "ליצן"), מגיעה לכפר קטן על מנת להציג בפני תושביו [[קומדיה]]. קאניו הולך בלווית מספר חברים לשתות במסבאה. אחד האיכרים בבדיחותא מזהיר את קאניו לבל ישאיר את נדה, אשתו, לבדה עם טוניו, שכן כוונותיו אינן טהורות, קאניו, מגיב לכך ברצינות גמורה ומזכיר להם שהחיים אינם כמו בהצגה. טוניו, שנשאר עם נדה, אכן חושק בה ומתוודה בפניה על אהבתו. זו לועגת לו ומשלחת אותו מעליה, אך טוניו הולך ומתלהט בתשוקתו. לבסוף, משמנסה הוא לנשקה מצליפה היא בפניו בשוט. טוניו נשבע לנקום בה ועוזב את המקום. או אז מגיע סילביו, בן הכפר ומאהבה של נדה. סילביו מפציר בנדה לעזוב את קאניו ולברוח עמו. השניים מחליטים כי הערב יבוא סילביו להצגה והשנייםואז יברחו. טוניו מצותת מן הצד והולך למסור את המידע לקאניו., קאניואשר מגיע ומפתיע את השניים; סילביו חומק מקאניו חיש קל, וזה האחרון מתרה בנדה לגלות לו את שמו של המאהב. משזו מסרבת קאניו עובר לאיומים על חייה, אך שאר חברי הלהקה מזכירים לו כי ההצגה עומדת להתחיל. קאניו שבור הלב שנשאר לבדו על מנת להתלבש שר את ה[[אריה (מוזיקה)|אריה]] המפורסמת "vesti la giubba", בה מקונן הוא על מר גורלו של הליצן האמור לבדר את הקהל גם כאשר לבו שבור.